laugh out loud

מאת: לירז

 

יו-טיוב עשה לוידאו את מה שגוגל עשה למידע באשר הוא. הכל נגיש יותר, מיידי. כשהייתי קטנה אחותי  הייתה מכינה קלטות של קליפים שהיא אוהבת מ"עד פופ".  היינו צופות בהן שוב ושוב עד שהן נשחקו. היום ילדים לא יודעים מה זו קלטת.

יו-טיוב יצר מהפכה אמיתית באופן שבו אנחנו צורכים מדיה, מהפכה שאנחנו עדיין בעיצומה ועוד ידובר בה רבות בספרי ההיסטוריה. הקלות שבה אפשר היום ליצור וידאו ולחלוק אותו עם שאר העולם יצרה מסה אדירה, בלתי נתפסת, של סרטים אלמוניים שבמחי קליק כל אחד יכול לקבל עליהם בעלות.יש מי שידע לנכס את העושר היו-טיובי הזה כמו קותימאן, ויש מי שלקח את זה לכיוונים יותר פרודיים.
viral video film school היא פינה ששודרה בתוכנית הסאטירה האמריקאית infomania וקיבלה חיים עצמאיים משלה ברשת כשהתוכנית ירדה. ברט ארליך, שיצר ומנחה את הפינה, מלקט בפינצטה פיסות וידאו מהרשת ויוצר סרטונים קצרים, הזויים וממש ממש מצחיקים. אז הנה הצצה לפן המשעשע והמופרע יותר של יו-טיוב.

זהירות, זה ממכר…

מודעות פרסומת

רעות ושחר

מאת: צור

כשאני מצלם חתונה אני מוזמן לקחת חלק באחד הרגעים המרגשים והמיוחדים של משפחה. בעיני זו זכות גדולה. ליפעת יצא להכיר את המשפחה של רעות כשצילמה את החתונות של שתי אחיותיה הגדולות. אני, לעומת זאת, פגשתי את רעות ושחר לראשונה בבוקר החתונה. לשמחתי, רעות ושחר הם מסוג האנשים שלוקח בדיוק שניה להתאהב בהם.


חתונות הן תמיד שמחות, ויש בהן משהו שמשקף ומעצים את הדינמיקה המשפחתית. החתונה של רעות ושחר הייתה כמובן צבעונית ושמחה (כיאה לחתונה שנחגגת בפורים) אבל בעיקר הייתה בה אנרגיה טובה. החל מאבא של רעות שלא הפסיק להצחיק אותי (הוא התחיל עוד לפני שהתחלתי לצלם), ועד המילים היפות של אמא של שחר בחופה, כולם היו נינוחים, מחויכים, פשוט שמחים.


יקיריי, היה לי העונג לקחת חלק ביום המיוחד הזה. מאחל לכם שאף פעם לא תפסיקו לשמוח.

צילום סטילס: יפעת יוגב-דדון

Summertime

מאת: לירז

 

האביב היה פה לאיזה 15 שניות, וכבר אפשר להריח את החמסינים והים. אישית, אני לגמרי טיפוס של חורף. פוך, מגפיים, גשם. לקיץ אין ממש אטרקציות שיכולות להתחרות בזה. אבל גם חובבת חורף רצינית כמוני יודעת להעריך (לרגעים קצרים, כן ?..) את הימים האלה, של תחילת הקיץ, של שקיעות מאוחרות ואבטיח וטיולים רגליים לקראת ערב וסנדלים. לקליפ המקסים הזה יש ריח של קיץ. השיר הזה, שסוגר את אחד האלבומים הטובים של Thievry corporation אהוביי (Radio retaliation) הוא ההוכחה שאפשר ליצור וידאו מלא אווירה בתקציב נמוך ובמינימום אפקטים. אין נרטיב, אין דרמה, ועדיין זה אחד הקליפים האהובים עליי. עבודת תיקון צבע מעולה, צילום בשעה הכי יפה של היום, הרבה שמש ואיכשהו הקיץ נראה לי  פתאום הרבה יותר נסבל…

לבד ביחד

מאת: לירז

 

כיף להיות ביחד. קפה עם חברה טובה או ערב זוגי מכורבל על הספה, איך שלא מסתכלים על זה- אנשים הם יצורים חברתיים. גם אנחנו מאוד אוהבים להיות ביחד. העובדה שאנחנו עוסקים בתחומים משלימים משגרת אותנו להרבה פרוייקטים משותפים, ואין סיכוי שזה היה עובד אם לא היינו  מצליחים להינות מהביחד הזה. ויחד עם הביחד, אני כל כך אוהבת גם לבד. יותר מאוהבת – צריכה. חייבת. כשהייתי סטודנטית הייתי נוסעת המון על קו 480 מת"א לירושלים. הנסיעה הזו לקחה בערך שעתיים וחצי מהרגע שיצאתי מהבית ועד הר הצופים, אבל לא היה לי איכפת. הנוף היה מספיק מוכר כדי לא להסיח את הדעת יותר מידי,  פס-קול שנבחר בקפידה סינן לי את כל רעשי הרקע. כמה אני מתגעגעת היום לזמן איכות הטהור הזה עם עצמי, קרקע מושלמת להרהורים נטולי ייסורי מצפון על בזבוז זמן. כל כך הרבה רעיונות טובים היו צצים בדרך הזו, שהייתי עושה את רובה עם מחברת שחורה קטנה, מנסה לתמלל גזרי מחשבות שאסור שיילכו לאיבוד. אבל כמיטב הקלישאות, הערך האמיתי של הלבד מתגלה רק כשכבר כמעט ואין לך ממנו. נזכרתי השבוע בוידאו המקסים הזה, שעשוי בכל כך הרבה רגישות ועדינות, ומפליא לתפוס את הדבר הזה שקוראים לו לבד.

* מזל שאני כל כך אוהבת את כל שודדי הזמן שלי, אחרת עוד היה נשמע שאני מתבכיינת או משהו.