יום ירושלים

מאת: לירז

בעוד 4 ימים תפתח תערוכת הבוגרים השנתית של בצלאל. לפני שנתיים בדיוק עמדתי שם אני, תולה מקרנים, אוטמת חלונות, מותשת ובעיקר נרגשת להגיע לרגע הזה. הגעתי לשם בעזרתם של הרבה אנשים טובים, ובראשם ראש המחלקה הנדיר שלי, ששלה אותי ממעמקי הסערות ההורמונליות האופייניות של תחילת הריון ,עת בישרתי לו בחגיגיות שלא ייהיה לי פרוייקט גמר ולא נורא, תודה ושלום. הערכתי את העקשנות שלו אז, והיום ממרחק הזמן אני מעריכה אותה אפילו יותר.

פרוייקט הגמר שלי מסמל בשבילי סיום של תקופה טובה, מעניינת, מלאה בגילויים חדשים על העולם ובעיקר על עצמי. היו שם, כמיטב הקלישאות, צחוק, בכי והרבה חברים טובים, אבל בעיקר המון המון יצירה, כל החיים התרכזו סביבה, וזה היה כל כך-כל כך כיף. והייתה שם גם ירושלים, שהיא בכלל נושא לפוסט נפרד. תמיד נדמה לי שלירושלמים יש חיבה מיוחדת לעיר, ובמשך כל הזמן שגרתי שם רציתי גם לחוות את הקסם, להבין על מה הם מדברים, אבל אני מודה שהיחס שלי נשאר קצת אמביוולנטי עד הסוף. באופן מצחיק, היום ירושלים היא אחד היעדים המועדפים עליי לבלות בה יום או יומיים של כיף. כנראה שהזמן באמת עושה את שלו, והיום, שנתיים מחוץ לחוויה הבצלאלית שלי וצלילה לתוך החיים ה"אמיתיים", אני מבינה כמה הרווחתי וכמה צמחתי בזכות המקום הזה.

ב-19.7.12 יעמדו שם המוני סטודנטים מוכשרים ונרגשים,וזה באמת רגע מרגש לראות אותם ככה, עם רגל אחת עוד באקדמיה והשניה כבר מתחילה לחפש את המקום שלה, היחודיי, הנכון. תעשו לעצמכם טובה ולכו לראות.

חצי מפרוייקט הגמר שלי.
נתלתה בשבילי על בניינים-אדווה לוטטי היפה, עבודת קומפוזיטינג של צור.

מודעות פרסומת