רכבת הרים רגשית

מאת: צור

המתח עולה, ההתרגשות לקראת הסיבוב הבא, העליה והירידה שאחריה ושוב עליה והאדרנלין שמציף את הגוף. רכבת הרים. ככה זה. העונה החמה בעיצומה, וככה זה מרגיש. מן לחץ נעים כזה, שהכל יתקתק ויעבוד כמו שצריך, והכיף הזה, הממכר, כשזה קורה.

כאחד שהיה שמח לבלות על רכבת הרים לפחות פעם בשבוע ולחוות את ההתרגשות הנעימה הזו, אני נהנה מהתקופה הזו מאד. אין דבר יותר נעים מאשר לעשות את מה שאתה אוהב והרבה ממנו, ובכל זאת בכל פעם להצליח להתרגש מחדש ולמצוא כל כך הרבה סיבות טובות לעשות את זה.

באופן בלתי מודע אנחנו מחפשים תמיד את הדרמה בחיים, משהו שיעורר ויטלטל את הרגש. צילומי וידאו של התרחשויות עוצמתיות, לטוב ולרע, גורמים לנו להתהפנט,להיות מרותקים למסך גם מבלי שנרצה, לא יכולים להסיר את העין מהדרמה המתרחשת מולנו. קחו למשל את קריסת מגדלי התאומים. כמה פעמים מצאתם את עצמכם צופים בתיעוד של המאורע הבלתי נתפס הזה ? העוצמות של ההתרחשות הזו בלתי ייאמנו, ויש משהו חזק מאיתנו שנמשך לעוצמה הזו, ורוצה עוד ועוד ממנה, גם כשהמראות קשים לעיכול.

בשנת 2005 היכתה סופת ההוריקן "קטרינה" בניו-אורלינס, ארה"ב. התוצאה היתה הרס עצום. אחד המקומות שנפגעו היה פארק השעשועים הגדול-"six flags". הצילומים המהפנטים האלה הם כמו בעיטה בבטן. ההבדל התהומי בין מה שהיה שם לפני למה שנשאר אחרי יוצר את הדרמה השקטה והעוצמתית הזו, מוציא את הלוקיישן הזה מההקשרים החיוביים שאנחנו רגילים לקשר אותו איתם, ומעביר אותנו מן חוויה מטלטלת מהסוג ששמור בדרך כלל רק לנסיעות ברכבת הרים, אולי. רק שבמקרה הזה לא הייתה דרך עליה חזרה. הפארק יועד להריסה והשאיר את ימי התהילה שלו מאחוריו. הצילומים האלה ממכרים בעיניי, מצאתי את עצמי חוזר אליהם שוב ושוב בהזדמנויות שונות. וכמו תמיד, אני מאמין שאת הדרמות היפות והמרגשות באמת לא צריך לביים, החיים יוצרים אותן מאליהם.


זה לא כל כך נעים לראות גן סגור כתב פעם יהונתן גפן. הוא צדק.

אבל כדי שלא תגידו שלא כיף פה היום… הנה טעימה קטנה מאיך שזה באמת מרגיש…

מודעות פרסומת