קורל ונוקי

מאת: צור

קורל ונוקי תפסו אותי לשיחת סקייפ רגע לפני שקורל טסה לחילופי סטודנטים, במסגרת לימודי האדריכלות שלה, וכבר בשיחה הראשונה הם ידעו לומר לי בדיוק מה הם רוצים.
את החיבה שלי לאדריכלים אתם כבר מכירים, וגם על ההערכה שלי לאנשים שיודעים מה הם רוצים יצא לכם כבר לשמוע, מה שבקלות יביא אתכם למסקנה שקורל ונוקי הם זוג כלבבי.

משם התגלגלנו לדבר על מה ולמה קוראים לנוקי – נוקי (הפרטים המלאים שמורים במערכת :)) ונכנסנו לפרטים לגבי אופי הסרט שהם היו רוצים לראות, וסיימנו את השיחה בתחושה שהולכת להיות חתונה גדולה ושמחה במיוחד.

אתר הצילומים הנבחר היה מבנה המוזיאון לאומנות בראשון לציון, נקודת עניין אדריכלית שהלמה את המעמד ואת המשתתפים, שנתן לכל סשן הצילומים תחושה של הפקת אדיטוריאל.

אומרים שלשמח חתן וכלה זו מצווה, וכנראה שהחבר'ה שלהם חזקים במצוות, כך שב-2 בלילה הרחבה היתה עדיין מלאה ותוססת. איך אומרים? בשביל זה יש חברים.

יקיריי, שמחתי לקחת חלק בחתונה שלכם, נעמתם לי מאד וריגשתם אותי בדברים הקטנים והגדולים כאחד.

צילום סטילס – LUZ
צלם וידאו שני – שלומי חלפון

 

יום חמישי שמח #49

מאת: צור

אם לא ראיתם עדיין את הקליפ של Justin Biber לשירו Sorry – לא נורא. לא הפסדתם.

לעומת זאת, את זה לא כדאי שתפסידו (תלחצו על "זה").
זו פרודיה משעשעת, על המילים ההו-כה עמוקות של השיר, בביצוע מופתי ומלא פאתוס של סוללת שחקנים מוכשרים.

סליחה ג'סטין.

הדר ופרדי

מאת: צור

כשפרדי פנה אליי וביקש שאצלם לו ולהדר את החתונה, שמחתי. לא רק כי פרדי נשמע לי אחלה בחור, אלא גם כי הוא צלם.
אני תמיד שמח לגלות שאנשים שמתעסקים בתחומי האסטתיקה למיניהם (עיצוב, אדריכלות, צילום, אנימציה וכו') רוצים שנעשה להם את סרט החתונה, אך כשמדובר בצלם זה עוד יותר מרגש. ומלחיץ. ומאתגר.

כל צלם שצילם בחייו אירוע או שניים יודע איך העסק הזה עובד, וכמה עדין האיזון בין הצורך לייצר סיטואציות שיראו טוב למצלמה, ועדיין ירגישו טבעיות ואותנטיות. כשהגיע יום החתונה, והייתי בדרכי לדירה שלהם, הרגשתי שיש עליי יותר אחריות, ושאני צריך להיות יותר מדויק בתהליך ובתוצאה, כי עיניים מקצועיות יבחנו אותי לאורך כל הדרך.

לשמחתי הרבה, הדר ופרדי הם מהזוגות האלה שפשוט כיף לצלם אותם. מעבר לכך שהדירה שלהם מלאה בפיצ'פקעס קטנים וחמודים שאני מאד אוהב לצלם (הם מספרים הרבה על האנשים שאוספים אותם), הם עצמם היו רגועים, נינוחים מול המצלמה (ולצלמים זה לפעמים קשה), וקשובים להנחיות שלנו ובעיקר ללב ולרצונות שלהם. במשך הצילומים פרדי עצמו גם צילם כל מיני תמונות במצלמה שלו, מה שהוסיף לתחושה האותנטית של כל היום הזה.

כשהם קיבלו את הסרט וכתבו לי שזה יצא אפילו יותר יפה ממה שהם ציפו, ידעתי שצלחתי את האתגר, ושמחתי. שוב.

סטילס – שי פרנקו

 

תרקוד היא אמרה לי

מאת: צור

הופעות ריקוד, מחול ושאר צורות של הנעת הגוף לצלילי מוזיקה אף פעם לא היו my cup of tea. אבל קחו את אותה סיטואציה, צלמו אותה בצורה מעניינת, ותגישו לי אותה כקליפ, ויש מצב שקניתם אותי. כולם יודעים מה עשה הקליפ של Chandlier של Sia לעולם הריקוד בכלל ולרקדנית המוכשרת שהופיעה בו בפרט.
אז מה יש במעבר הזה מריקוד על במה לריקוד על המסך שגורם לכזו התרגשות? הנה כמה דוגמאות:

Weapon of choice / Fatboy Slim
אי שם בתחילת שנות ה-2000 הוציא Fatboy Slim את הלהיט הזה, ומה שהפך אותו לקטע קאלט בלתי נשכח היה בעיקר הקליפ. הבמאי היה ספייק ג'ונז האגדי.
כריסטופר ווקן, שחקן הוליוודי שגילם אינספור נבלים בסרטים מוכרים, פתאום נהיה רקדן. ועוד איזה רקדן…
האוירה המוקפדת, הכוריאוגרפיה המדויקת וההתרוממות (תרתי משמע) בריקוד על הקיר זיכו את הקליפ ב-6 פרסי MTV ופרס גראמי אחד, והפכו אותו לאחד מקליפי הריקוד המוכרים ביותר.

Praise you / Fatboy Slim
עוד קליפ של Fatboy Slim, שגם הוא בויים ע"י ספייק ג'ונז, מביא גישה הרבה פחות מוקפדת, אפשר לומר אפילו חובבנית, אבל הכל בכוונת תחילה.
הסיפור של חבורת רקדנים, שמבצעים נאמבר היסטרי (מבחינתם) בפתחו של אולם מופעים גדול. היופי פה הוא בכך שהרקדן הראשי כל כך בתוך הסיטואציה, עד שהוא לא שם לב כביכול לכך שבעצם מדובר בפארסה אחת גדולה. יש משהו בבימוי ועוד יותר במשחק המדויק שגורם לצופה (לי לפחות) להתחבר לרקדן, ולחוש את תחושת העילוי הזו בעת ביצוע הריקוד, ואז מה אם מישהו שחושב שזה ריקוד עלוב.

Forever more / Moloko
Moloko היא אחת מהלהקות האלה, שמצויידות גם בסאונד מגניב וייחודי וגם בסולנית סופר-קולית, כריזמטית ברמות, ומוכשרת. כשיצא הקליפ הזה הוא הפך ללהיט, ולו בגלל המשחק שיש בו בין הפשטות למורכבות. הכוריאוגרפיה פשוטה, משהו כמו פלאש-מוב של שנות ה-2000, אבל הצילום, והתנועה הקבועה של המצלמה, שחושפת כל פעם עוד ועוד משתתפים, גורמים לתחושה שיש פה משהו גדול שהולך ונבנה. הלוקיישן המינימליסטי רק מוסיף לתחושה שלמרות שהכל נראה פשוט, זה בעצם הרבה יותר מורכב ממה שנראה. סוג של גירסה מודרנית של העניין שעשה Chat Faker (המעולה בפני עצמו) אפשר למצוא פה.
עוד קליפ מגניב של הלהקה, שגם בו מפליאה הסולנית את יכולות הריקוד שלה, יחד עם שאר חברי הלהקה, וכל הסיפור סובב סביב תחרות ריקודים אפשר לראות כאן.

Virtual Insanity / Jamiroquai
אחד הקליפים הכי מיוחדים שיצא לי לצפות בהם ללא ספק, ולתהות איך לעזזאל עשו את זה ?!?
ג'מריקוואי ניחן ביכולת ריקוד מרשימה, אך הפעם נראה שהוא אף מצליח להתגבר על כמה מחוקי הפיזיקה עם איך שהוא נע במרחב.
משהו בתנועות שלו, ובתזוזה של האלמנטים שעל הסט (הספות רוקדות חברים, הספות רוקדות) מרגיש אחר לגמרי ולא ממש ברור מה קורה שם ואיך.
את הסוד של הקליפ למדתי במקרה בשיעור על אפקטים של וידאו – אבל אין פה שום אפקט. כל העניין הוא בבניית הסט עצמו: במקום להזיז את המצלמה ביחס לשחקן בחלל הסט, קיבעו אותה לאחד הקירות והזיזו את כל המבנה, כשהדבר היחיד שנשאר במקום זו הריצפה.
רעיון פשוט אך גאוני שיצר את אחד הקליפים היותר מיוחדים שיצא לי לראות. ומי שרוצה לשמוע קצת יותר על למה ואיך עשו את זה מוזמן לצפות בקטע הזה.

Wide Open / The Chemical Brothers Feat. Beck
הקליפים של האחים הכימיכלים, כמו המוזיקה שלהם, ידועים ביחודיות שלהם. על יצירת המופת הזו כבר דיברנו פעם, אבל לאחרונה עלה קליפ לשיר מהאלבום האחרון שלהם, שגם הוא, בדרכו שלו מהפנט ומרהיב. עבודה משותפת שלהם עם סטודיו The Mill לאנימציה ממוחשבת יצרה קליפ שכולו תצוגת תכלית של ריקוד מודרני. מודרני עד מאד, אם אפשר לומר.
השילוב המושלם של הרקדנית עם המודל הממוחשב יצרו אפקט שגורם לך לתהות מי כאן האדם ומי המכונה, ומה בעצם הופך אותנו ליצורים אנושיים.
מופת של עבודת אנימציה, על כל הרבדים שבה. וכדי להבין איך הקסם נוצר תלחצו כאן.

Lose It / Oh Wonder
נסיים באחד הקליפים היותר מהממים שיצא לי לראות לאחרונה.
הלהקה עם השם הכי קסום בערך Oh Wonder (כבר התאהבתם, נכון?) החליטה לחפש רקדנים לקליפ החדש שלה.
ברוח התקופה, בה הכל מצולם ומשותף, הם החליטו לצלם את האודישנים ולהשתמש בחומר המצולם לקליפ. כמובן שהכל נעשה בשיא המקצועיות, אך ללא ידיעת הרקדנים שבאו להיבחן.
התגובה שלהם, כשהם גילו שבעצם הם כבר משתתפים בקליפ והחיבור בין הרקדנים המופתעים לרקדניות שהיו חלק מההפתעה, יצרו קליפ מרגש, מפתיע, מעניין ומרהיב. כזה שעושה לך משהו בבטן ובלב. (זה הזמן לציין שלירז בכתה בסוף מהתרגשות?).

שיהיה סופשבוע משובח,
צור

 

 

על אהבה וסיפור

מאת: צור

זה לא סוד שאני אוהב אנימציה. אני טורח לציין את זה כמעט בכל פעם שמישהו שואל אותי מאיפה אני בא בהקשר ליצירה שלי.
היכולת ליצור עולם יש מאין, שעובד לפי החוק הכי חכם – שאין חוקים – ושהדמיון הוא הכח המוביל בו, או לחילופין לייצר משהו כל כך ריאליסטי עד שקשה להבדיל בינו לבין המציאות, זה הכח מאחורי המדיום המופלא הזה.

מה הופך סרט אנימציה למשהו כזה מופלא? זה אמנם לא צריך להפתיע, אבל הסוד הוא בסיפור. אם הסיפור טוב ומדויק, אפשר יהיה "להלביש" עליו כל אנימציה, וזה יעבוד, גם אם זו תהיה אנימציה פשוטה, צנועה ולא הוליוודית ומלאת אפקטים.
דוגמא לכך שסיפור קטן ואנימציה מדויקת יכולים להיות משהו הרבה יותר גדול מסך חלקיו, התגלתה לי הבוקר בדמותו של קליפ מקסים לשיר "מעגלים" של להקת "ג'יין בורדו", שיצרו יחד חבורה מוכשרת של אנימטורים ישראלים בראשותם של אורי לוטן ויואב שטיבלמן.

הסיפור קטן ופשוט, נובע מהשיר עצמו, והוא מתאר סיטואציה בה הגיבורה מוצאת את עצמה נעה במעגל הולך וחוזר, שכאילו כלום לא משתנה בו, והיא מרגישה תקועה בעולם שלה.
מבט מקרוב על הדברים מגלה שבעצם, גם אם נדמה לה שכלום לא זז והכל חוזר על עצמו, בכל סיבוב של הגלגל משהו משתנה, משהו מתחיל ומשהו נגמר.
כשסופסוף קורה הדבר הגדול שאליו היא כל כך מחכה, הוא מזעזע את עולמה ואנחנו נשארים עם תחושה לא ברורה – האם זה טוב או רע? או שאולי בעצם היה עדיף שהדברים ישתנו כל פעם קצת.
מה אתם חושבים?

מור ותומר

מאת: צור

מור ותומר הם מהזוגות שגורמים לי נחת מהרגע שאני פוגש אותם.
היא מורה ומחנכת בישראל (כבוד!), והוא איש קולנוע ואנימציה מוכשר ויצירתי (כבוד גם לו!), וזו כבר נקודת פתיחה מעולה.



אבל מעבר לעיסוקים שלהם ולמה הם עושים בחיים, היה עוד יותר מלהיב לראות איך הם עושים את זה. יש בהם שילוב מדויק של רוגע ושקט, יחד עם הומור משובח ופרצי יצירתיות וילדותיות. תוסיפו לזה כנות וחום ישראלי כזה ותקבלו תמהיל משובח ומעניין, שגרם לי בערך במשפט השני שלהם לרצות לומר – כן, אני אצלם אתכם, וזה יהיה מוי כיף.


מבין כל הרגעים המיוחדים שהיו לי איתם, הרגע הכי מרגש היה בחופה, כשהם דיברו אחד אל ועל השני. מילים מהלב, שהצליחו, למרות ההתרגשות, לגלות לי ולקהל שנכח במעמד מה בעצם קורה פה, מה המהות של החיבור בין שני האנשים הנפלאים שעומדים מולנו. וזה היה מצחיק, מרגש ומקסים לשמוע את זה.

מור ותומר, אני אוהב את מי שאתם, ואת החותם שאתם מטביעים בעולם הזה.