על אהבה וסיפור

מאת: צור

זה לא סוד שאני אוהב אנימציה. אני טורח לציין את זה כמעט בכל פעם שמישהו שואל אותי מאיפה אני בא בהקשר ליצירה שלי.
היכולת ליצור עולם יש מאין, שעובד לפי החוק הכי חכם – שאין חוקים – ושהדמיון הוא הכח המוביל בו, או לחילופין לייצר משהו כל כך ריאליסטי עד שקשה להבדיל בינו לבין המציאות, זה הכח מאחורי המדיום המופלא הזה.

מה הופך סרט אנימציה למשהו כזה מופלא? זה אמנם לא צריך להפתיע, אבל הסוד הוא בסיפור. אם הסיפור טוב ומדויק, אפשר יהיה "להלביש" עליו כל אנימציה, וזה יעבוד, גם אם זו תהיה אנימציה פשוטה, צנועה ולא הוליוודית ומלאת אפקטים.
דוגמא לכך שסיפור קטן ואנימציה מדויקת יכולים להיות משהו הרבה יותר גדול מסך חלקיו, התגלתה לי הבוקר בדמותו של קליפ מקסים לשיר "מעגלים" של להקת "ג'יין בורדו", שיצרו יחד חבורה מוכשרת של אנימטורים ישראלים בראשותם של אורי לוטן ויואב שטיבלמן.

הסיפור קטן ופשוט, נובע מהשיר עצמו, והוא מתאר סיטואציה בה הגיבורה מוצאת את עצמה נעה במעגל הולך וחוזר, שכאילו כלום לא משתנה בו, והיא מרגישה תקועה בעולם שלה.
מבט מקרוב על הדברים מגלה שבעצם, גם אם נדמה לה שכלום לא זז והכל חוזר על עצמו, בכל סיבוב של הגלגל משהו משתנה, משהו מתחיל ומשהו נגמר.
כשסופסוף קורה הדבר הגדול שאליו היא כל כך מחכה, הוא מזעזע את עולמה ואנחנו נשארים עם תחושה לא ברורה – האם זה טוב או רע? או שאולי בעצם היה עדיף שהדברים ישתנו כל פעם קצת.
מה אתם חושבים?

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.