דניאל ויונתן

מאת: צור

זיכרון. זה בעצם מה שאנחנו עושים. מייצרים זיכרון. משהו שאפשר יהיה לצפות בו ולהיזכר בתחושות, באוירה, ברגעים הקטנים.
אחרי כל חתונה שאני מצלם תמיד יש איזה רגע או שניים שנשארים לי צרובים טוב טוב בראש.

בחתונה של דניאל ויונתן זה היה השיר שאח של דניאל שר, יחד עם עוד כמה בני משפחה. שיר שהוא כתב במיוחד לכבודם.
יוצא לי לראות הרבה מחוות והופעות שנעשות לכבוד הזוגות שאני מצלם. יש סרטים, יש ברכות, יש ריקודי הפתעה, ויש שירים. אבל שיר שנכתב במיוחד לאירוע, זה לא קורה הרבה, וזה הופך את הרגע הזה למשהו מיוחד עוד יותר.

דניאל ויונתן ריגשו אותי. אם זה בצילומים, במבטים הקטנים ביניהם, או בחופה, כשיונתן דיבר אל דניאל, או כשהם ישבו, מחזיקים ידיים וצופים בשיר המופלא שנכתב לכבודם, מלאי הערכה ואהבה אחד לשנייה, ולכל הסובבים אותם שבאו לשמוח איתם.
וזה מה שגורם לי לאהוב את העשייה שלנו – הריגוש הזה, התחושה שהנה, משהו טוב ומדהים קורה פה, ואני זוכה להיות שם, להביט מהצד, לראות את המבט, הנגיעה הקטנה עם היד, החיוך, ואני יודע שמשהו מזה נשאר איתי בזיכרון.

סטילס – רומן בלשוב

צור היקר – מה זה מאקרו ?

אני זוכר לפני כמה שנים, כשרק התחיל עידן ה-HD, כולם התפעלו מרמת החדות של הצילום, מכמה הפרטים הקטנים פתאום חדים ובולטים לעין. פתאום כולם רצו שיצלמו אותם ב-HD, אפילו שלא היו עדיין מסכים שיאפשרו צפייה במלוא האיכות במחיר שווה לכל כיס.

אחר כך באה ההתפכחות, וההבנה שלצלם קלוז-אפ על פנים ב-HD יכול גם לחשוף דברים שלא היינו רוצים לראות – פגמים בעור, שערה סוררת ועוד כהנה וכהנה דוגמאות. כיוצרים היינו צריכים להבין לעומק את המשמעות של הפורמט החדש והמלהיב הזה, ואיך לייצר סרטים שיהנו מהיתרונות שלו, אך לא יבליטו את החסרונות.

החדות, העושר בפרטים, כל אלו באים לידי ביטוי בצורה טובה יותר ככל שהצילום נעשה ממרחק קרוב יותר לאובייקט. והכי קרוב שיש בצילום זה מאקרו.
צילום מאקרו הוא בעצם צילום עם עדשות מתאימות (עדשות מאקרו, ברור) שהייחוד שלהן הוא שהן גם מגדילות את האובייקט, אך גם מאפשרות לבצע פוקוס סופר מדוייק ממרחק זעיר (כמה ס"מ בודדים) והתוצאה  – חשיפת הפרטים הכי קטנים וזעירים, בפוקוס מלא ובצורה שבעצם ללא העדשות הללו, סביר שלא היינו מצליחים לקלוט.

צילום מאקרו דורש התמקצעות ספציפית. הוא כרוך בהרבה תכנון, בנייה של סט מתאים (כולל אמצעי אחיזה לאובייקט, מנגנוני שליטה למצלמה ועוד אביזרים תומכים), הבנה נכונה של תאורה (הארה נכונה של אובייקט קטנטן, הנמצא קרוב מאד למצלמה אינה דבר של מה בכך, ודורשת לרוב מספר מקורות תאורה), שליטה מדוייקת בפוקוס והרבה הרבה סבלנות.

נסו לחשוב על אובייקט כלשהו שיש לכם בבית. עכשיו, דמיינו איך אתם מסתכלים עליו בזכוכית מגדלת, ממש ממש קרוב, רואים כל פרט ופרט שבו, כל שריטה, כל טיפת לכלוך, כל סימן ולו הזעיר ביותר. עכשיו קחו את האובייקט הזה, חממו אותו, שרפו אותו, הטביעו אותו במים או כל שיטה אחרת שעלולה לגרום לו לסוג כלשהו של טרנספורמציה, ואת זה תצלמו.
נשמע מסקרן? הזוי? קשה? מאתגר? זה בדיוק מה שהחבר'ה מ-MACRO ROOM עושים. ניסויים בצילום מאקרו.

רשימת האובייקטים שאותם הם בחנו כוללת בין היתר בובות גומי, זרדים, כדורים (של תרופות), צמר פלדה, סיגריות ועוד. אני יכול לנסות לתאר לכם מה רואים, ואיזה עולם חדש נחשף כשמצלמים את זה במאקרו, אבל חבל על כל מילה. פשוט שבו ותתכוננו להיות מרותקים למסך לכמה דקות:

שאלות אפשר להפנות ל-tzur@luma.co.il