מירב ורון

מאת: צור

אני עדיין זוכר איך כשעמדתי רגע לפני הכניסה לחופה, מחזיק את היד לאישה שבעוד כמה רגעים תהיה אשתי, הרגשתי שחם לי, ואפילו הבריזה שבאה מהים לא הצליחה לצנן אותי.
זו היתה ההתרגשות העצומה ממה שהולך לקרות שיצרה גלי חום אצלי בגוף, וכששאלתי אותה אם גם לה חם היא ענתה שכן. ואז התחתנו.

בשבילי, גם אחרי אינספור חתונות שנכחתי בהן, הטקס הוא העיקר. הוא הסיבה שבשבילה אנחנו עושים את כל האירוע הזה. מעבר למוזיקה, לעיצוב, לאוכל  – הטקס, ומה שנאמר בו הוא הדבר הכי חשוב, מרגש ומיוחד שקורה ביום הזה.

לכן שמחתי לשמוע שמירב ורון החליטו שגם בשבילם הטקס הוא העיקר, והם חשבו הרבה מה ייאמר בו, מי ידבר ואיזו משמעות הם רוצים לתת לדבר הזה שנקרא חתונה.


נדרש לא מעט אומץ לבוא ולומר למישהו מה אנחנו מרגישים כלפיו, בטח ובטח כאשר האמירה הזו נעשית כהצהרה פומבית, מחייבת, מול כמה מאות אנשים. הפגנת אומץ שכזו לא רק גורמת לנו לרצות להתקרב לאדם האמיץ הזה, היא גם מרגשת אותנו כבני אדם, ואני לא מתבייש לומר שכשרון פתח את אשר על ליבו אל מירב כבר לא הצלחתי להחזיק את הדמעות בפנים, לא כשצילמתי את החתונה ולא כשערכתי אותה. וזה אומר הכל.

מילים. יש להן כח, הן יוצרות מציאות, וכשהן באות מהמקום הכי אמיתי, הכי חשוף, הכי אמיץ – הן נוגעות ומזיזות ומרעידות את הלב.

תודה לכם מירב ורון שנגעתם בי.

 

סטילס – נופר תגר

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s