הדס ואמיר

מאת: צור

כשהפגישה הראשונה של שני בני זוג מתרחשת בתאריך מאד משמעותי לאחד מהם, סביר שזה משהו שילך איתם אחר כך לאורך הדרך.
כך קרה להדס ואמיר. הם נפגשו לראשונה ביום בו ציינה הדס את יום פטירתו של אביה ז"ל, ומשהו גרם לה להבין שזה לא מקרי.


כמה שנים קדימה – הדס ואמיר עומדים תחת החופה בצהרי יום שישי, והדס מספרת לקהל שהגיע לחגוג איתם את הסיפור. עכשיו כבר ברור לכולם שהיא צדקה, ואני תוהה אם משב הרוח הנעים שפתאום הופיע לו בצהרי היום הוא לא עוד סימן שמשהו טוב קורה פה.

יש משהו בחתונות בשישי בצהרים שהופך אותן לפחות לחוצות. אולי זו השמש, אולי זה שאפשר לבוא בכפכפים, אולי זה שהכל נראה כל כך טבעי ויפה בתאורה הטבעית של השמש.
מה שבטוח – גם כשברקע זכרונות מימים קלים פחות מתערבבים בשמחה הגדולה הזו, האווירה הקלילה הזו עושה הרבה שמח ונעים בלב.

הדס ואמיר, תודה שעשיתם לי ככה נעים ושמח בלב.

 

סטילס – שי פרנקו

מודעות פרסומת

מירב ורון

מאת: צור

אני עדיין זוכר איך כשעמדתי רגע לפני הכניסה לחופה, מחזיק את היד לאישה שבעוד כמה רגעים תהיה אשתי, הרגשתי שחם לי, ואפילו הבריזה שבאה מהים לא הצליחה לצנן אותי.
זו היתה ההתרגשות העצומה ממה שהולך לקרות שיצרה גלי חום אצלי בגוף, וכששאלתי אותה אם גם לה חם היא ענתה שכן. ואז התחתנו.

בשבילי, גם אחרי אינספור חתונות שנכחתי בהן, הטקס הוא העיקר. הוא הסיבה שבשבילה אנחנו עושים את כל האירוע הזה. מעבר למוזיקה, לעיצוב, לאוכל  – הטקס, ומה שנאמר בו הוא הדבר הכי חשוב, מרגש ומיוחד שקורה ביום הזה.

לכן שמחתי לשמוע שמירב ורון החליטו שגם בשבילם הטקס הוא העיקר, והם חשבו הרבה מה ייאמר בו, מי ידבר ואיזו משמעות הם רוצים לתת לדבר הזה שנקרא חתונה.


נדרש לא מעט אומץ לבוא ולומר למישהו מה אנחנו מרגישים כלפיו, בטח ובטח כאשר האמירה הזו נעשית כהצהרה פומבית, מחייבת, מול כמה מאות אנשים. הפגנת אומץ שכזו לא רק גורמת לנו לרצות להתקרב לאדם האמיץ הזה, היא גם מרגשת אותנו כבני אדם, ואני לא מתבייש לומר שכשרון פתח את אשר על ליבו אל מירב כבר לא הצלחתי להחזיק את הדמעות בפנים, לא כשצילמתי את החתונה ולא כשערכתי אותה. וזה אומר הכל.

מילים. יש להן כח, הן יוצרות מציאות, וכשהן באות מהמקום הכי אמיתי, הכי חשוף, הכי אמיץ – הן נוגעות ומזיזות ומרעידות את הלב.

תודה לכם מירב ורון שנגעתם בי.

 

סטילס – נופר תגר

הדס ותומר

מאת: צור

חתונה היא חגיגה של אהבה, את זה כולם יודעים. אבל מעבר לכך, חתונה היא גם איחוד  של משפחות, ומפגש חברתי.
תמיד מעניין אותי לראות איך המשפחות מגיבות ליום המיוחד הזה, ואיך החיבור שקיים בין הכלה והחתן מתבטא בחיבור של המשפחות.

ואם במשפחות עסקינן, אי אפשר בלי המופע / הסרטון / הברכה (כל התשובות נכונות) המשפחתיים.
אבא של הדס בחר לכתוב ולשיר לה ולתומר שיר שמספר בדרכו היפה את הסיפור שלהם, דרך העיניים שלו כאבא שמשחרר את בתו לידיו האוהבות של בן זוגה, וזה היה מרגש ומקסים בדיוק כמו שזה נשמע.

הדס ותומר חגגו אל תוך הלילה יחד עם החברים והמשפחות, ומאותו ערב הפכו בעצמם למשפחה חדשה, שמחה ומאושרת.

 

 

צור היקר – מה זה בעצם צבע?

מאת: צור

תזכרו רגע בסצינה ממטריקס בה ניאו רואה לראשונה את האישה בשימלה האדומה. היה אפשר להראות פשוט אישה מושכת בתוך כל הקהל, זה היה מספיק בולט. למה להדגיש אותה כל כך ע"י צבע שמנוגד לכל מה שמסביבה? כי צבע יוצר תגובה רגשית.
צבע יכול גם לעזור לנו כצופים להבין את התחושה – סרטי מדע בדיוני לרוב מאופיינים בצבעי כחול-ירוק, כדי להדגיש את הקרירות והסביבה המכאנית בתוך החללית, סרטי אוכל מתאפיינים בעושר צבעוני ותחושה חמימה, סרטים מצוירים מרבים להשתמש בסקאלה צבעונית ורווייה בצורה קיצונית עד לא הגיונית כדי להדגיש שהם בעצם דימיוניים – כל אלו הן דוגמאות לכח וליכולת של צבע להפעיל עלינו מניפולציה רגשית.

אז מה זה בעצם צבע?  אור השמש הוא כביכול אור לבן, אבל האמת היא שהוא מורכב מגלי אור באורכים שונים, שביחד יוצרים אור שנראה לבן. כל חפץ שמואר באור הלבן, "בולע" חלק מהגלים הללו בגלל איך שהוא בנוי, והגלים שלא נבלעים מוחזרים על-ידו חזרה לכיוון העין שלנו. אור באורך גל מסויים שמוחזר לעין שלנו מתפרש כצבע ספציפי. חפץ שיבלע את כל האור יראה לנו שחור – חסר צבע.

למה זה מעניין? כי זו בדיוק הסיבה שהקרח במערות קרח נראה כחול, ולא לבן. הקרח שבתוכו נוצרות המערות הללו (ע"י זרימת מים שממיסה וחופרת בקרח) כל כך דחוס וצלול – ללא אויר בתוכו – עד שכמעט כל האור שפוגע בו נבלע בתוכו, מלבד האור הכחול, וכך נוצר מצב בו האור הכחול מוחזר מהקרח חזרה ונראה לנו שהקרח כחול.

ולמה כחול? כי זה צבע השנה שנבחר ע"י מגזין PNIM בשיתוף עם חברת טמבור, אז יצאתי לאיסלנד לעשות סרט בדיוק על זה – צבע השנה, שבמקרה גם נקרא North Sea.

גל ובן

מאת: צור

גל ובן הם אנשים יצירתיים. עולם העיצוב, הפרסום ומה שביניהם מוכר להם מכמה וכמה זויות, וכנראה שזו אחת מהסיבות למה הם רצו להצטלם ליד כמה ציורי גרפיטי שקסמו להם, והתחתנו במקום ששם דגש על העיצוב והאוירה.

אני אוהב להתחבר לאנשים שאני מצלם, לנסות לגעת בהם מהמקום שלהם, להראות להם עוד זוית של מה שהם בחרו שיהיה ביום החתונה שלהם, אז זרמתי גם אני והחלטתי לצלם ולערוך להם קליפ קצת אחר, עם קונספט, עם אוירה, עם טוויסט.

צילום סטילס – שרון כהנא

 

 

יום חמישי שמח #59

מאת: צור

מוזיקה טובה תמיד עושה לי טוב בלב, וכשמתלווה אליה קליפ משובח אני כבר ממש בעננים.

קבלו טעימה מהאלבום האחרון של המוזיקאי והיוצר המופלא Beck, שהיה ונשאר אחד המעניינים בסביבה.

ושיהיה יום חמישי שמח!

 

יצאתי, מיד אשוב

מאת: צור

בהצלחה!
הגיע היום
אתה יוצא למקומות נפלאים!
אז שלום.


צילום – ניר עמוס

פעם בכמה שנים עולה בי הצורך הזה. לצאת למסע קטן, חלק מהמסע הגדול הזה שהוא החיים עצמם. כמו שאמר פעם איש חכם – אני רוצה להיות שם.
אפילו שכאן טוב ונעים ומוכר, משהו בתחושה של לצאת אל הלא-נודע, אל המקום שבו מרגישים קצת לא שייכים בהתחלה, אבל מאד בבית באיזשהו מובן, עושה לי פרפרים בבטן.

לפני כמעט 20 שנה יצאתי למסע הראשון שלי. כמעט לבד, אל ארץ רחוקה, קרה, מאתגרת – אלסקה. היום, רגע לפני שאני מציין 40 שנים על הכדור הזה, אני יוצא למקום שמזכיר לי את החוייה המופלאה ההיא, אבל אני מגיע אליו איש קצת אחר. אבא, בעל, יוצר ואיש מקצוע, וכן, גם הילד הזה שבי, שהלך לטייל באלסקה כי זה היה נראה לו הכי רחוק ממנו והכי קרוב אליו בו-זמנית, מצטרף להרפתקאה החדשה.

מה לא אמרו עליה – ארץ האש והקרח, אי של טבע מופלא ונדיר, ארץ בה מזג האויר משתנה כל 5 דקות בערך, מקום שבו בחלק מהזמן השמש לא שוקעת. בשבילי היא המקום שבו אני רוצה להיות עכשיו. להתרחק קצת מהשגרה, מהיום-יום, מהדברים שאני רגיל אליהם, אפילו שאני אוהב אותם, ולבחון את עצמי שם – במרחבים הקרים והמהפנטים, איפה שאולי קצת פחות נוח, איפה שהאדמה כל הזמן זזה, והרוח לא מפסיקה לנשוב. בדיוק שם אני רוצה להיות. לעצור לרגע, להתבונן, לשאול שאלות, למצוא תשובות, ובעיקר להרגיש.

אני מוכן לצאת לדרך. לגלות, להתפעל, להתגבר על אתגרים, למצוא השראה, להתחבר עוד יותר ללב שלי, ולהגיע לדבר הבא שלי. אתם מוזמנים להצטרף אליי למסע.

נתראה באיסלנד.

 

התחלות

מאת: צור

הנה היא באה, שנה חדשה. הזדמנות לקחת רגע להרהר במה שהיה, במה שיהיה. רצונות, חלומות, תקוות והגשמות. זה מרגש אותי כל פעם מחדש.

בשנה החולפת פגשתי הרבה אנשים מעוררי השראה, בין היתר גם במסגרת הפעילות שלי יחד עם  מגזין העיצוב המשובח PNIM.
אנשים (האמת שרובן המוחלט הן נשים) שיצירה ואסתטיקה היא חלק מרכזי בחיים שלהם, ויש להם תובנות מרתקות לחלוק מהמסע הזה שלהם. דרך המפגשים האלה ממש אפשר לראות איך בכל עשייה יצירתית – דרושים הרבה הקשבה ללב ואומץ לצעוד בדרכים שעוד לא נסללו.

השנה גם צילמתי המון סטארט-אפים סופר קוליים, זכיתי להכיר אנשים מדהימים, והכי כיף? שיצא לי לשחק באנימציה ו-motion graphics ולשלב אותם בוידאו. אני כל כך אוהב את האפשרויות הבלתי נגמרות של השילוב הזה ואת הקסמים שהוא יודע ליצור.

ואי אפשר שלא להתייחס גם לעולם החתונות, שבו יצא לי השנה להכיר הרבה זוגות מתוקים והרבה מקומות חדשים.
אני אוהב להגיע למקומות חדשים. לגלות בהם פינות נסתרות, זויות מיוחדות ולקבל השראה מהאופן שבו הם פשוט נמצאים בעולם. זה תמיד הופך להיות מסע לגילוי מחדש – של היכולות שלי ושל החשיבה היצירתית שלי, וזה תמיד כיף גדול.

ובקשר לזה – בקרוב מאד אצא להרפתקאה חדשה במקום מדהים, מבטיח לחזור עם הפתעות…

השנה גם שמעתי הרבה מוזיקה חדשה, ראיתי סרטים טובים וקליפים מלאי השראה, דרכם למדתי על הדרך שבה אני אוהב ליצור, על הדרך שלי ועל המקומות שאני שואף להגיע אליהם.

לכבוד השנה החדשה שמתחילה אני מאחל לעצמי להמשיך ללכת אחרי הלב ולצעוד בדרכים שמעניינות ומרגשות אותי. שאפגוש עוד אנשים מעוררי השראה,  ושארגיש בסופה, שוב, שאני בר מזל לעשות את מה שאני אוהב בחברתם של אנשים טובים.

ולכם יקיריי – שתהיה שנה טובה, מתוקה ומלאה בהתנסויות חדשות, הצלחות וצמיחה.

ברוכה הבאה תשע"ח.

יום חמישי שמח #58

מאת: צור

איש חכם אמר פעם שהכי חשוב זה להיות עצמך, ואני מסכים עם כל מילה. ולחיזוק הטענה שלי, הנה שתי דוגמאות נפלאות למה יכול לקרות כשאנחנו לא נאמנים לעצמנו באמת, ואיך הכל משתנה כשאנחנו כן:

ושיהיה לכם יום חמישי שמח!

הי רובוט

מאת: צור

לפני שנתיים יצא קליפ מרהיב לקטע Skyline של Karma Fields. זה היה אחד הדברים היפים והמעניינים שיצא לי לראות בזמנו, ואפילו כתבנו עליו כאן.
האופי האורגני של האנימציה הממוחשבת היה משהו שלא ראיתי עד אז, וכמו שכתבתי על זה בזמנו, זה היה כמו לצפות בחלוקת תאים בגוף או משהו כזה.

מכיוון שאני אוהב לעקוב אחרי יוצרים של דברים יפים, יצא לי גם לראות קטעים מההופעה שיצאה לאלבום המלא, ומה אומר לכם, שוב הצליחו להפתיע אותי.
בתוך מבנה שבנוי ממסגרת מתכת עומד בחור ומתקלט/מנגן קטעים מוזיקליים. מסביבו, על חמשת צלעות המבנה, מוקרנים ב-Live אותם קטעי אנימציה שנראים כאילו מדברים יחד עם המוסיקה.
תודו שזה אחד הדברים המהממים שיצא לכם לראות. אותי זה השאיר עם פה פעור.

בהמשך למחקר שלי איך בעצם הם עושים את הקליפים האלה, הגעתי לגילוי מפתיע שלרגע אחד גרם לי לעצור הכל ולומר שזה לא יכול להיות:
Karma Fields זה בעצם שילוב של אמן מוזיקה ומערכת בינה מלאכותית שנמצאים תחת לייבל המוזיקה Monstercat’s. הם יוצרים קשר עם אמנים שונים (תחת מעטה סודיות) ומבקשים מהם לשתף פעולה ע"י שליחת קטעי מוזיקה שהם ישירו, ואחר כך לוקחים את מה שהוקלט ויוצרים מזה את המוזיקה בתוך מערכת הבינה המלאכותית. נכון שיש בן אדם שמנהל או מתכנת את המערכת, אבל נראה שאת עיקר העשייה המוזיקלית עושה המערכת.
כן, אני יודע, זה נשמע מטורף ולא אמיתי, אבל זה כן. מטורף. ואמיתי.

את הוידאו שמלווה את המוזיקה של Karma יוצר בחור אחד בשם Raven Kowk, ומה שהוא עושה זה לתכנן ולתכנת מערכות מחשב שלוקחות עיצובים (שהוא מכין) ומרכיבות מהם את הקליפים. קצת כמו מה ש-Karma עושה עם המוזיקה, רק לוידאו. ואתם חשבתם שעברנו את שיא הטירוף בפרויקט הזה…

אז מעבר לקליפים המהפנטים ולמוזיקה, הפרויקט הזה שנקרא Karma Fields הוא בעצם הנסיון הראשון של רובוט ליצור מוזיקה מסחרית שמצליחה לגרום לבני אנוש להתחבר ולהרגיש. ואם זה לא הופך לכם את הראש אז אולי אתם בעצם רובוטים בעצמכם ?!?