הדס ואמיר

מאת: צור

כשהפגישה הראשונה של שני בני זוג מתרחשת בתאריך מאד משמעותי לאחד מהם, סביר שזה משהו שילך איתם אחר כך לאורך הדרך.
כך קרה להדס ואמיר. הם נפגשו לראשונה ביום בו ציינה הדס את יום פטירתו של אביה ז"ל, ומשהו גרם לה להבין שזה לא מקרי.


כמה שנים קדימה – הדס ואמיר עומדים תחת החופה בצהרי יום שישי, והדס מספרת לקהל שהגיע לחגוג איתם את הסיפור. עכשיו כבר ברור לכולם שהיא צדקה, ואני תוהה אם משב הרוח הנעים שפתאום הופיע לו בצהרי היום הוא לא עוד סימן שמשהו טוב קורה פה.

יש משהו בחתונות בשישי בצהרים שהופך אותן לפחות לחוצות. אולי זו השמש, אולי זה שאפשר לבוא בכפכפים, אולי זה שהכל נראה כל כך טבעי ויפה בתאורה הטבעית של השמש.
מה שבטוח – גם כשברקע זכרונות מימים קלים פחות מתערבבים בשמחה הגדולה הזו, האווירה הקלילה הזו עושה הרבה שמח ונעים בלב.

הדס ואמיר, תודה שעשיתם לי ככה נעים ושמח בלב.

 

סטילס – שי פרנקו

מודעות פרסומת

מירב ורון

מאת: צור

אני עדיין זוכר איך כשעמדתי רגע לפני הכניסה לחופה, מחזיק את היד לאישה שבעוד כמה רגעים תהיה אשתי, הרגשתי שחם לי, ואפילו הבריזה שבאה מהים לא הצליחה לצנן אותי.
זו היתה ההתרגשות העצומה ממה שהולך לקרות שיצרה גלי חום אצלי בגוף, וכששאלתי אותה אם גם לה חם היא ענתה שכן. ואז התחתנו.

בשבילי, גם אחרי אינספור חתונות שנכחתי בהן, הטקס הוא העיקר. הוא הסיבה שבשבילה אנחנו עושים את כל האירוע הזה. מעבר למוזיקה, לעיצוב, לאוכל  – הטקס, ומה שנאמר בו הוא הדבר הכי חשוב, מרגש ומיוחד שקורה ביום הזה.

לכן שמחתי לשמוע שמירב ורון החליטו שגם בשבילם הטקס הוא העיקר, והם חשבו הרבה מה ייאמר בו, מי ידבר ואיזו משמעות הם רוצים לתת לדבר הזה שנקרא חתונה.


נדרש לא מעט אומץ לבוא ולומר למישהו מה אנחנו מרגישים כלפיו, בטח ובטח כאשר האמירה הזו נעשית כהצהרה פומבית, מחייבת, מול כמה מאות אנשים. הפגנת אומץ שכזו לא רק גורמת לנו לרצות להתקרב לאדם האמיץ הזה, היא גם מרגשת אותנו כבני אדם, ואני לא מתבייש לומר שכשרון פתח את אשר על ליבו אל מירב כבר לא הצלחתי להחזיק את הדמעות בפנים, לא כשצילמתי את החתונה ולא כשערכתי אותה. וזה אומר הכל.

מילים. יש להן כח, הן יוצרות מציאות, וכשהן באות מהמקום הכי אמיתי, הכי חשוף, הכי אמיץ – הן נוגעות ומזיזות ומרעידות את הלב.

תודה לכם מירב ורון שנגעתם בי.

 

סטילס – נופר תגר

הדס ותומר

מאת: צור

חתונה היא חגיגה של אהבה, את זה כולם יודעים. אבל מעבר לכך, חתונה היא גם איחוד  של משפחות, ומפגש חברתי.
תמיד מעניין אותי לראות איך המשפחות מגיבות ליום המיוחד הזה, ואיך החיבור שקיים בין הכלה והחתן מתבטא בחיבור של המשפחות.

ואם במשפחות עסקינן, אי אפשר בלי המופע / הסרטון / הברכה (כל התשובות נכונות) המשפחתיים.
אבא של הדס בחר לכתוב ולשיר לה ולתומר שיר שמספר בדרכו היפה את הסיפור שלהם, דרך העיניים שלו כאבא שמשחרר את בתו לידיו האוהבות של בן זוגה, וזה היה מרגש ומקסים בדיוק כמו שזה נשמע.

הדס ותומר חגגו אל תוך הלילה יחד עם החברים והמשפחות, ומאותו ערב הפכו בעצמם למשפחה חדשה, שמחה ומאושרת.

 

 

גל ובן

מאת: צור

גל ובן הם אנשים יצירתיים. עולם העיצוב, הפרסום ומה שביניהם מוכר להם מכמה וכמה זויות, וכנראה שזו אחת מהסיבות למה הם רצו להצטלם ליד כמה ציורי גרפיטי שקסמו להם, והתחתנו במקום ששם דגש על העיצוב והאוירה.

אני אוהב להתחבר לאנשים שאני מצלם, לנסות לגעת בהם מהמקום שלהם, להראות להם עוד זוית של מה שהם בחרו שיהיה ביום החתונה שלהם, אז זרמתי גם אני והחלטתי לצלם ולערוך להם קליפ קצת אחר, עם קונספט, עם אוירה, עם טוויסט.

צילום סטילס – שרון כהנא

 

 

נעמה וארד

מאת: צור

איך יודעים שמכירים מישהו באמת?  מה הופך פגישה שלנו עם מישהו לנעימה?  איך יכול להיות שבן אדם שמעולם לא פגשת מרגיש לך באופן מיידי כחבר?

כבר שנים שאני מכיר את הקול שלה. כולכם בעצם מכירים. ופתאום, הקול הנעים, המעניין והחכם הזה מדבר אליי, לצור, וברגע אחד ממלאת אותי תחושה נעימה של שיחה עם מישהו שאני מכיר כבר ממזמן.

השיחה שלי עם נעמה – נעמה חן, שדרנית הרדיו – התחילה בתחושה כזו. נעימה, מוכרת, אני אעז אפילו לומר מרגשת, בכל זאת לא כל יום שדרנית מוכרת ומשובחת שכזו מתקשרת אליי…
ומאז ועד יום החתונה כל מייל, שיחה או התכתבות בוואטסאפ היתה מלווה באותה תחושה של שיחת חברים.

כשהגיע יום החתונה התרגשתי לפגוש אותה ואת ארד. מבחינתי זה היה לפגוש דמות שאפשר לומר היתה חלק מחיי אפילו בלי שהתכוונתי לכך. לאורך השנים, בנסיעות הארוכות והרבות שלי כחלק מהעבודה, הקשבתי לקול שלה אין ספור פעמים, היא ליוותה אותי ועוד המוני בית ישראל בדרכנו מפה לשם בנעימות שהולמת את שמה בצורה מופלאה.

ואכן, לא הופתעתי כשראיתי אותה לראשונה. חיוך ענק, מבט שמח ומלא חוכמה, וכולה משדרת קוליות בלתי מתאמצת שכזו.
ארד, שהגיע לפגוש אותה כשכבר היתה לבושה ומוכנה, היווה תוספת מושלמת לתמונה – עם לוק מלא סטייל, עיניים כחולות וטובות ופאסון של גבר-גבר שבא לקחת את אהובתו אל התחנה הבאה בחיים שלהם.

כשהתחילו להגיע האורחים הבנתי שזה לא רק אני שמרגיש שיש מולי שני אנשים מיוחדים וכאלה טובים בבפנים שלהם, היתה שם אהבה ושמחה אמיתיים שהצליחו לשבור אפילו את החום של שישי-צהריים בתל-אביב.
אחרי הטקס היפה והשיר המקסים שחבר קרוב שר להם, נעמה וארד התחילו להזיז עניינים ברחבה. היה שמח, היה מקפיץ, היה פשוט תענוג.

בסוף, לפני שהדליקו את האורות, עמדתי רגע בצד והסתכלתי עליהם, על נעמה ועל ארד.
אני אוהב אנשים כאלה, שנכנסים ישר ללב בלי לעשות יותר מדי רוח, בפשטות, בנעימות, ונותנים לך תחושה שבעצם אתם מכירים כבר מלא זמן וזה רק מקרה שלא נפגשתם עד אותו רגע.

סטילס – שי פרנקו

טאיס ואיתמר

מאת: צור

הרבה מהזוגות שלנו מגיעים מעולמות תוכן דומים לשלנו. אומנות, צילום, אדריכלות, עיצוב גרפי – תחומים שבהרבה מובנים מדברים בשפה דומה לשלנו, מייחסים הרבה חשיבות לאסתטיקה ונראות, ליצירתיות, ובעצם – לרעיונות והביטוי הויזואלי שלהם.
זה מרגש כל פעם מחדש, כשאנשים מעולמות היצירה, רואים בנו בחירה מתאימה לתיעוד יום החתונה שלהם.

לכן, כשטאיס ואיתמר – מעצבת ומוזיקאי – פנו אלינו, שוב חווינו את ההתרגשות הנעימה הזו. מה שהגיע אחר כך היה אפילו טוב יותר ממה שציפינו.

יחד עם ארבל אשד (מעצבת אירועים בדימוס, קרובת משפחה וגם כלה שלי), טאיס הפכה את החתונה שלה ושל איתמר למפגן טעם משובח ביותר. אפילו הדירה שלהם היתה אחת הדירות היפות והמגניבות שיצא לי לצלם בהן.

בעוד שטאיס היתה אחראית לצד הויזואלי של היום, איתמר היה אחראי לצד המוזיקלי-אומנותי, שכלל נאמבר מרגש שלו בכניסה לחופה (נראה אתכם מצליחים לשיר לאהבת חייכם מול קהל של 300 איש בלי לזייף), ומסיבת ריקודים מקפיצה בהובלה של להקת גברבנד המשובחת.

בהמשך ישיר לחתונה, גם העריכה של הסרט שלהם נעשתה באופן שמייצג אותם, ולבקשתם (ולשמחתי הרבה) הרשינו לעצמינו לשחק, להפתיע ולהביא משהו מגניב, עם אמירה ויזואלית שהולמת את האופי (והיופי) שלהם כיוצרים, כאנשים וכזוג שהיתה לו חתונה סופר-קולית ונוטפת סטייל.

טאיס ואיתמר, אל תפסיקו להיות אתם, זה הכי יפה לכם.

סטילס – גיל ורון

טיפאני וגון

מאת: צור

אפשר לומר הרבה דברים על טיפאני וגון.
הם מהאנשים האלה, שבמבט מהצד נראים קצת too good to be true – מתוקים, נעימים, חמים ואוהבים, יפים, מצליחנים, מפרגנים – בקיצור, אין עליהם.

אבל כשמתקרבים קצת מבינים שזו האמת לאמיתה. שהם באמת כאלו.
אני אוהב ליצור לזוגות שלי סרטים שמרגישים שלהם. ובשביל זה צריך שהם יסמכו עליי, יתנו לי לעשות את מה שאני הכי אוהב (ויודע) ויאפשרו לי להראות להם, דרך העיניים והלב שלי, אותם.

טיפאני וגון איפשרו לי, ובגדול.
הם נתנו לי את כל מה שהייתי צריך כדי להיות הכי אני, מה שאיפשר לי ליצור להם סרט שהוא הכי הם בעצמם.
החיבור המיידי שלנו ביום החתונה, התחושה שהם סומכים עלי, ושאני מבין אותם, האוירה הקלילה והכיפית, והשמחה האמיתית שהתפרצה מהם תוך כדי – הכל עבר דרך העדשה, הכל נכנס לסרט, ואפשר פשוט להרגיש את זה.

אז תכירו – טיפאני וגון, זוג יקר ואהוב, שעשה אותי פשוט מאושר.

צילום סטילס – שי פרנקו

גל וערן

מאת: צור

מה זו אהבה?  איך יודעים שבחרנו נכון?  איך אפשר להחליט, יום אחד, שהאיש או האישה העומדים מולנו, הם הם אלו שאנחנו רוצים לחלוק איתם את שארית חיינו ?

גל וערן מכירים כבר זמן מה, 13 שנה ליתר דיוק. כן. ואוו. מגיע להם לגמרי. ואת מה שהיה בחתונה שלהם אפשר לתאר במילה אחת, פשוטה ומדוייקת – אהבה.

Moran Koren Goodman Photography 054-2105919

קצת לפני החופה, גל התחילה להרגיש לא כל כך טוב. בתחילה זה היה נראה כמו התרגשות גואה, אך לאט לאט התברר שזה יותר מכך, ולאחר הטקס גל כבר היתה ממש חלשה. בסופו של דבר, אחרי התלבטות לא פשוטה, הוחלט שגל תיסע לבית החולים, להיבדק. סיטואציה מורכבת, גם לגל, וגם לערן.
ככלה, שמסיבת החתונה שלה רק החלה, ההבנה שהיא לא הולכת להיות בה היתה לא כיפית, בלשון המעטה, וכחתן, ערן נקרע בין הצורך להמשיך את החגיגה, כי בכל זאת הרגע הוא התחתן עם האישה שאיתו כבר יותר מעשור, לבין הצורך להיות איתה ברגע לא קל שכזה.

כשגל ביקשה ממנו להישאר עם האורחים, להמשיך בחגיגה ולדאוג שתהיה מסיבה עד שהיא תחזור, זה היה הרגע שבו ראיתי את הכח שבאהבה. הידיעה הברורה של גל שערן איתה, גם אם הוא לא פיזית שם, והידיעה הברורה של ערן, שגל תהיה באמת שמחה אם הוא ימשיך בשבילה את החגיגה שלהם, זה הדברים הקטנים, או אולי הגדולים, שמראים את הכח הזה במלוא הדרו.

אחרי כשעתיים, כשגל חזרה היישר מבית החולים כשצמיד האשפוז עדיין עליה ופגשה את ערן, שמח, מאושר וסביבו החברים והמשפחה, הבנתי עד כמה הבחירה שלהם היתה נכונה. הם פשוט ידעו איך לשמור אחד על השנייה, איך לשמח אחד את השנייה. המפגש המחודש הזה היה מרגש עד דמעות (כן, גם אותי) ומבחינתי היה רגע מושלם. רגע של אהבה אמיתית.

גל וערן, אין לי  מילים לתאר את האושר הזה. תודה ענקית.

צילום סטילס – מורן קורן

החתונה האוסטרלית שלי

מאת: צור

החתונה הצבעונית והשמחה של א' ו-א' (השמות המלאים שמורים במערכת מטעמי רגישות בטחונית) היתה הפקה מושקעת שנטוותה הרחק באוסטרליה, בראשה היצירתי של א' הכלה, שבהיותה מפיקה בטלויזיה לא היססה לרגע וידעה בדיוק איך לקבל את התוצאה שהיא רצתה.



היו שם פלמינגו, קנגרו, קואלה, פרה, סוסים, המון חברים ומלא אהבה.
אני חושב שזו החתונה שבה החתן והכלה היו יותר באוויר, על שולחנות או על הכתפיים של החברים, מאשר עם הרגליים על הרחבה…



הדבר שהכי הרשים אותי בחתונה הזו, היה כמות האהבה והחברים שהיו שם.
זה לא טריוויאלי שזוג שחי כבר כמה זמן בחו"ל, עדיין שומר על רשת כזו ענפה והדוקה של חברים, ושהקשר המשפחתי לא רק שלא מאבד מחוזקו, אלא להיפך, מתחזק ומקבל משמעויות עמוקות יותר.
כשסבתא של החתן סיפרה איך הביאו את הנכד שלה הביתה מחדר היולדות באותו רכב שבו היו הבלוקים שאיתם בנו הוריו את ביתם באותו הזמן, אתה מבין את משמעות השרשרת הזו, שממשיכה ובונה עוד בית ועוד משפחה.


מאחל לכם שתמשיכו להגיע גבוה, תגשימו יחד את החלומות הכי יפים ותהיו מאושרים כמו שם, מתחת לחופה, בשקיעה היפה, ושבפעם הבאה שניפגש זה יהיה אצלכם, במרפסת במלבורן 🙂

צילום סטילס – ליאור רוטשטיין

דניאל ויונתן

מאת: צור

זיכרון. זה בעצם מה שאנחנו עושים. מייצרים זיכרון. משהו שאפשר יהיה לצפות בו ולהיזכר בתחושות, באוירה, ברגעים הקטנים.
אחרי כל חתונה שאני מצלם תמיד יש איזה רגע או שניים שנשארים לי צרובים טוב טוב בראש.

בחתונה של דניאל ויונתן זה היה השיר שאח של דניאל שר, יחד עם עוד כמה בני משפחה. שיר שהוא כתב במיוחד לכבודם.
יוצא לי לראות הרבה מחוות והופעות שנעשות לכבוד הזוגות שאני מצלם. יש סרטים, יש ברכות, יש ריקודי הפתעה, ויש שירים. אבל שיר שנכתב במיוחד לאירוע, זה לא קורה הרבה, וזה הופך את הרגע הזה למשהו מיוחד עוד יותר.

דניאל ויונתן ריגשו אותי. אם זה בצילומים, במבטים הקטנים ביניהם, או בחופה, כשיונתן דיבר אל דניאל, או כשהם ישבו, מחזיקים ידיים וצופים בשיר המופלא שנכתב לכבודם, מלאי הערכה ואהבה אחד לשנייה, ולכל הסובבים אותם שבאו לשמוח איתם.
וזה מה שגורם לי לאהוב את העשייה שלנו – הריגוש הזה, התחושה שהנה, משהו טוב ומדהים קורה פה, ואני זוכה להיות שם, להביט מהצד, לראות את המבט, הנגיעה הקטנה עם היד, החיוך, ואני יודע שמשהו מזה נשאר איתי בזיכרון.

סטילס – רומן בלשוב