החתונה האוסטרלית שלי

מאת: צור

החתונה הצבעונית והשמחה של א' ו-א' (השמות המלאים שמורים במערכת מטעמי רגישות בטחונית) היתה הפקה מושקעת שנטוותה הרחק באוסטרליה, בראשה היצירתי של א' הכלה, שבהיותה מפיקה בטלויזיה לא היססה לרגע וידעה בדיוק איך לקבל את התוצאה שהיא רצתה.



היו שם פלמינגו, קנגרו, קואלה, פרה, סוסים, המון חברים ומלא אהבה.
אני חושב שזו החתונה שבה החתן והכלה היו יותר באוויר, על שולחנות או על הכתפיים של החברים, מאשר עם הרגליים על הרחבה…



הדבר שהכי הרשים אותי בחתונה הזו, היה כמות האהבה והחברים שהיו שם.
זה לא טריוויאלי שזוג שחי כבר כמה זמן בחו"ל, עדיין שומר על רשת כזו ענפה והדוקה של חברים, ושהקשר המשפחתי לא רק שלא מאבד מחוזקו, אלא להיפך, מתחזק ומקבל משמעויות עמוקות יותר.
כשסבתא של החתן סיפרה איך הביאו את הנכד שלה הביתה מחדר היולדות באותו רכב שבו היו הבלוקים שאיתם בנו הוריו את ביתם באותו הזמן, אתה מבין את משמעות השרשרת הזו, שממשיכה ובונה עוד בית ועוד משפחה.


מאחל לכם שתמשיכו להגיע גבוה, תגשימו יחד את החלומות הכי יפים ותהיו מאושרים כמו שם, מתחת לחופה, בשקיעה היפה, ושבפעם הבאה שניפגש זה יהיה אצלכם, במרפסת במלבורן 🙂

צילום סטילס – ליאור רוטשטיין

דניאל ויונתן

מאת: צור

זיכרון. זה בעצם מה שאנחנו עושים. מייצרים זיכרון. משהו שאפשר יהיה לצפות בו ולהיזכר בתחושות, באוירה, ברגעים הקטנים.
אחרי כל חתונה שאני מצלם תמיד יש איזה רגע או שניים שנשארים לי צרובים טוב טוב בראש.

בחתונה של דניאל ויונתן זה היה השיר שאח של דניאל שר, יחד עם עוד כמה בני משפחה. שיר שהוא כתב במיוחד לכבודם.
יוצא לי לראות הרבה מחוות והופעות שנעשות לכבוד הזוגות שאני מצלם. יש סרטים, יש ברכות, יש ריקודי הפתעה, ויש שירים. אבל שיר שנכתב במיוחד לאירוע, זה לא קורה הרבה, וזה הופך את הרגע הזה למשהו מיוחד עוד יותר.

דניאל ויונתן ריגשו אותי. אם זה בצילומים, במבטים הקטנים ביניהם, או בחופה, כשיונתן דיבר אל דניאל, או כשהם ישבו, מחזיקים ידיים וצופים בשיר המופלא שנכתב לכבודם, מלאי הערכה ואהבה אחד לשנייה, ולכל הסובבים אותם שבאו לשמוח איתם.
וזה מה שגורם לי לאהוב את העשייה שלנו – הריגוש הזה, התחושה שהנה, משהו טוב ומדהים קורה פה, ואני זוכה להיות שם, להביט מהצד, לראות את המבט, הנגיעה הקטנה עם היד, החיוך, ואני יודע שמשהו מזה נשאר איתי בזיכרון.

סטילס – רומן בלשוב

נעה ואייל

מאת: צור

לצלם בן משפחה של מישהו שכבר צילמתי זה תמיד כיף. פוגשים שוב את המשפחה, נזכרים ברגעים מהחתונה ההיא, מגלים מה השתנה עם הזמן ומרגישים את הדחף החיובי הזה לעשות את הדברים אחרת, כי זה אמנם משפחה, אבל כל אחד הוא יישות בפני עצמה ומגיע לו/לה את המשהו המיוחד שלו.

אז למה בעצם אני כותב את זה ? כי נעה היא אחותה התאומה (מתוך שני זוגות תאומים במשפחה) של מיכל, שאת החתונה שלה ושל ניצן צילמתי לפני כשנה. אייל הוא חצי מזוג תאומים בעצמו, ועל הדרך יש לו שתי אחיות ואח שהם שלישייה. אני אחסוך לכם את החישובים. התוצאה מדהימה ומשוגעת גם יחד.

אז אמנם הכל נשאר במשפחה, אבל מעבר לעובדה ששתי החתונות של שתי האחיות היו מרגשות ומדהימות, בזה בערך מסתיים הדמיון בין האירועים. זה כיף לראות איך כל זוג מביא איתו את עצמו לאירוע, וזה לא קל. יש לחצים מכל כיוון – משפחה, חברים שהתחתנו, המלצות, אינספור בלוגים שמספרים מה הכי ומה כדאי, ובתוך כל זה למצוא את האני האמיתי שלך ועוד ביום כזה עמוס רגשית זה לא פשוט. אבל נעה ואייל עמדו בזה בכבוד. הרבה כבוד.

נעה היא בחורה מרשימה. הכי אהבתי לראות כשהחיוך שלה פשוט השתלט עליה, אפילו שהיא ניסתה לשמור על פנים של מי שכאילו לא מתרגשת, כי ככה זה כשיש לך פאסון ברמה גבוהה.
אייל לעומתה, פשוט לא הפסיק לחייך, ואיכשהו, גם עליו זה נראה הדבר הכי קול שיש, מה שהתאים כמו כפפה לאוירה לאורך הערב כולו.

מבחינתי ההצלחה הכי גדולה במקרה שלהם היא היכולת לתת להם סרט שיהיה באמת שלהם, בעיקר בגלל קווי הדמיון בין שני האירועים (אותו מקום התארגנות, אותה מאפרת, אותם בני משפחה), ולשמחתי הרבה זה יצא כמו שרציתי – הסרט של נעה ואייל.

 

סטילס – חיים אפריאט

אלה וכפיר

מאת: צור

אלה וכפיר הם חברים טובים של זוג שכבר צילמתי, דנה ואלעד. וכשאלה התקשרה זה בערך הדבר הראשון שהיא אמרה לי, ואני כמובן שמחתי מאד. שמחתי ונלחצתי.
תשאלו למה?
אז כן, הם כבר ראו ואהבו את מה שאנחנו עושים בסרט של חברים שלהם, וגם מכירים את הנפשות הפועלות ומחכים כבר להינות מחברתנו, אבל ישנו גם הענייין שהם רוצים סרט שיהיה שלהם, וכשיש להם את הדוגמא של החברים שלהם, לנו זה הופך להיות קצת מאתגר יותר – לעשות כזה טוב, אבל שיהיה הם.

תוך כדי השיחות שלנו וההתכתבויות למדתי להכיר את אלה וכפיר, לגלות עוד פרטים מעניינים עליהם (למשל שהם, כמונו, הכירו בעקבות שירות צבאי משותף בחיל האויר, אפילו באותו בסיס, ובאותה הטייסת), ויכולתי כבר להבין מול מי אני הולך לעמוד ביום האירוע.

כל זוג שאני מצלם מגיע עם התובנות שלו, החששות שלו, הדרך המיוחדת בה הוא מגיב להתרגשות, והטעם שלו. השוני הזה הוא מה שעוזר לי לייצר לכל זוג סרט קצת אחר, שיתאים לאופי שלו.
ההבנה וההתאמה של הצילום לזוג הספציפי, הדגשים בעריכה של כל אירוע, שמתאימים להתרחשויות השונות, הבחירות המוזיקליות – כל אלו הם הכלים שעוזרים לי לתת לכל זוג את פיסת הזיכרון האישית שלו.

אלה וכפיר ידעו לכוון אותי, לתת לי את הדגשים שלהם, ולהיות באמת הם לאורך כל היום. הם גם נתנו לי את החופש היצירתי שאני כל כך צריך כדי להפיק להם את הסרט שלהם, ובאמת יצא להם סרט שהוא לגמרי הם.

לשם שינוי אני חולק איתכם הפעם דווקא את קליפ הסיום, שנותן הצצה לדברים שקורים תוך כדי, מסביב למרכז הרחבה, והם הרבה פעמים הדברים שמגדירים לי מבחינתי מי זה הזוג שעומד לי מול המצלמה ואיך אני רואה אותו דרך העדשה שלי.
אלה וכפיר, תודה.

סטילס – שי פרנקו

רחלי ואורי

מאת: צור

רחלי ואורי מביאים איתם שני איפיונים שגם אני יכול למצוא בעצמי, וזה רק חלק ממה שגרם לי להתחבר אליהם כל כך מהר.
רחלי היא מושבניקית. עם הטרקטור הישן בחצר, השדה הפתוח מאחורי הבית, הדלת האחורית שתמיד פתוחה, והשלווה הזו, שמי שגדל קרוב לאדמה סופג אותה עמוק עמוק.
 LUMA

וידאו חתונה
אורי הוא ירושלמי, אמנם אני לא ממש יכול להגדיר את עצמי גם ככזה (אני חושב שצריך כמות מסויימת של שנות חיים בעיר כדי לקבל את התואר) אבל האפיזודה שלי בירושלים השאירה את חותמה עליי ונתנה לי יכולת לראות כמה האנשים בעיר המורכבת הזו מיוחדים, מסקרנים ועושים טוב בלב.

בנוסף לשורשים המיוחדים שלהם, גם העתיד שלהם סיקרן אותי וגרם לי להעריך אותם עוד קצת. רחלי ואורי ידעו כבר מראש שאחרי החתונה הם הולכים לקחת את החיים שלהם, ולעבור לסין הרחוקה בעקבות העבודה החדשה של אורי. אז מעבר להתרגשות הרגילה של יום חתונה, כל החברים, בני המשפחה והאורחים היו בהתרגשות שיא, כי החמודים האלה עוד רגע עולים על מטוס ולצאת להרפתקאה מיוחדת במינה.

את הצילומים עשינו בחצר הבית במושב, בין העצים, השדות והטרקטור, וגם בכרמים שליד מקום האירוע, ובספונטניות של הרגע האחרון מצאנו את עצמנו מצלמים אותם בסיטואציה סמלית ביותר באתר בנייה של בית יביל. כזה שמצד אחד הוא בית, ומצד שני הוא גם נייד. סוג של מטאפורה מדויקת למדי ליום המרגש הזה ולמה שיבוא אחריו.

racheli ori 4

racheli ori 5

racheli ori 6

racheli ori 7

רחלי ואורי המשיכו להפתיע לאורך כל האירוע, עם דברים יפים ומרגשים שאמרו אחד לשניה בחופה, אביזרי בריכה מדליקים (מי ראה את התנין שלי?!?) והשוס – בגד הים המחוייט של אורי. שאפו.

ובניגוד למחשבה שהילדה הרגועה מהמושב והילד-טוב-ירושלים האלו ירצו סרט רגוע ורומנטי עם ציוץ ציפורים ברקע, הם הלכו על הקצה השני של הסקאלה וביקשו משהו קצת יותר, איך לומר… מעניין. בדיוק כמוהם.

יקיריי, אני יודע שאתם כבר עושים חיל שם בניכר, תמשיכו לחגוג את השילוב הנדיר והמיוחד הזה שלכם ותהנו מכל רגע, לפחות כמו שאני נהניתי איתכם.

סטילס – נועה מגר

תמרה ולירם

מאת: צור

יש משהו בזוגות שמכירים אחד את השניה הרבה שנים שהופך את עניין החתונה למשהו קצת אחר. ההיכרות העמוקה הזו נותנת עומק לדברים.
כל הבחירות וההחלטות לגבי היום המרגש הזה  נעשות ממקום מלא בחוויות שנצברו לאורך השנים, וזה מרגיש שהאירוע הוא סוג של סיכום ביניים של מה שהיה עד עכשיו, ושער לעתיד לבוא.

כך היה גם בחתונה של תמרה ולירם. שניהם גדלו יחד בקיבוץ, מכירים מגיל צעיר מאד, וחולקים חוויות מקבילות מכל שלב משמעותי בחיים.
כיאה לחתונה בקיבוץ, האירוע נערך בלב השדות, כשמולם טרקטור עם עגלה, ולצידם המטע וערימות החציר, ובין לבין הסתובבו, טעמו ופיזזו חבריהם הקרובים (והמשותפים ברובם) ובני המשפחה הנרגשים.

האוירה האינטימית והנינוחה השתלבה מצויין עם העיצוב שברובו היה מעשה ידיהם, והיה אפשר לראות את האושר קורן מהפנים שלהם בכל רגע ורגע.

הבחירה שלהם לחגוג במקום שבשבילם הוא הבית, נתנה לי הזדמנות להכיר אותם קצת יותר לעומק ולראות איזה שני אנשים מיוחדים עומדים לי מול העדשה, ולתעד אותם כשהם נרגשים, אוהבים ומאושרים.

 

סטילס – עדי פרץ

מור וניסן 2.0

מאת: צור

 

אז מה היה לנו ? הינומה עם פונפונים אדומים זעירים, כלה מהפנטת עם שיער כתום-אש ועיניים כחול-ים, טבעות מרובעות, פרח ענק בחופה וחתן אחד שזז כמו רובוט בנעליים פרחוניות.
אלו הם מור וניסן. עם בחירות לא שגרתיות, שמתאימות בדיוק לאישיות שלהם, כל אחד בדרכו שלו.

מור וניסן הדליקו אצלי את הכפתור הזה, שגרם לי לספור ימים עד לחתונה שלהם. יש משהו בפתיחות שלהם, ביכולת לבחור אחר ושונה ולתת לזה תחושה שזה הדבר הכי נכון ומתאים, בדינמיקה המתוקה-חריפה שלהם ובאופי הג'ינג'י של מור, שגרם לי להתאהב בהם כבר בפגישה הראשונה שלנו, הרבה לפני החתונה עצמה.

כשהגעתי לצלם אותם ביום החתונה, התברר לי שמה שראיתי והכרתי עד אותו יום היה קצה הקרחון, ושמצפה לנו עוד יום מפתיע ומרגש עד מאד.
צילומים בבר אהוב, ריקודים בשדה הפתוח, קוקטיילים שכיף להסתכל על איך מכינים אותם (ועוד יותר כיף לשתות אותם) ושמלה אחת עם כוכבים שאין עוד כמותה.

מור וניסן לא הפסיקו לרגע להיות הם, כמו שרק הם יודעים להיות, וזה היה מקסים וממכר, קצת כמו שמרגישים במסיבת יומהולדת מול שולחן ממתקים צבעוני שקשה להתרחק ממנו.
ואנחנו אוהבים ממתקים שכאלה. מאד.

ולמה 2.0 ? כי כבר צילמנו זוג מקסים אחר העונה לאותם שמות בדיוק, אז שלא תתבלבלו…

הגאון על הסטילס – שי פרנקו

 

 

קורל ונוקי

מאת: צור

קורל ונוקי תפסו אותי לשיחת סקייפ רגע לפני שקורל טסה לחילופי סטודנטים, במסגרת לימודי האדריכלות שלה, וכבר בשיחה הראשונה הם ידעו לומר לי בדיוק מה הם רוצים.
את החיבה שלי לאדריכלים אתם כבר מכירים, וגם על ההערכה שלי לאנשים שיודעים מה הם רוצים יצא לכם כבר לשמוע, מה שבקלות יביא אתכם למסקנה שקורל ונוקי הם זוג כלבבי.

משם התגלגלנו לדבר על מה ולמה קוראים לנוקי – נוקי (הפרטים המלאים שמורים במערכת :)) ונכנסנו לפרטים לגבי אופי הסרט שהם היו רוצים לראות, וסיימנו את השיחה בתחושה שהולכת להיות חתונה גדולה ושמחה במיוחד.

אתר הצילומים הנבחר היה מבנה המוזיאון לאומנות בראשון לציון, נקודת עניין אדריכלית שהלמה את המעמד ואת המשתתפים, שנתן לכל סשן הצילומים תחושה של הפקת אדיטוריאל.

אומרים שלשמח חתן וכלה זו מצווה, וכנראה שהחבר'ה שלהם חזקים במצוות, כך שב-2 בלילה הרחבה היתה עדיין מלאה ותוססת. איך אומרים? בשביל זה יש חברים.

יקיריי, שמחתי לקחת חלק בחתונה שלכם, נעמתם לי מאד וריגשתם אותי בדברים הקטנים והגדולים כאחד.

צילום סטילס – LUZ
צלם וידאו שני – שלומי חלפון

 

הדר ופרדי

מאת: צור

כשפרדי פנה אליי וביקש שאצלם לו ולהדר את החתונה, שמחתי. לא רק כי פרדי נשמע לי אחלה בחור, אלא גם כי הוא צלם.
אני תמיד שמח לגלות שאנשים שמתעסקים בתחומי האסטתיקה למיניהם (עיצוב, אדריכלות, צילום, אנימציה וכו') רוצים שנעשה להם את סרט החתונה, אך כשמדובר בצלם זה עוד יותר מרגש. ומלחיץ. ומאתגר.

כל צלם שצילם בחייו אירוע או שניים יודע איך העסק הזה עובד, וכמה עדין האיזון בין הצורך לייצר סיטואציות שיראו טוב למצלמה, ועדיין ירגישו טבעיות ואותנטיות. כשהגיע יום החתונה, והייתי בדרכי לדירה שלהם, הרגשתי שיש עליי יותר אחריות, ושאני צריך להיות יותר מדויק בתהליך ובתוצאה, כי עיניים מקצועיות יבחנו אותי לאורך כל הדרך.

לשמחתי הרבה, הדר ופרדי הם מהזוגות האלה שפשוט כיף לצלם אותם. מעבר לכך שהדירה שלהם מלאה בפיצ'פקעס קטנים וחמודים שאני מאד אוהב לצלם (הם מספרים הרבה על האנשים שאוספים אותם), הם עצמם היו רגועים, נינוחים מול המצלמה (ולצלמים זה לפעמים קשה), וקשובים להנחיות שלנו ובעיקר ללב ולרצונות שלהם. במשך הצילומים פרדי עצמו גם צילם כל מיני תמונות במצלמה שלו, מה שהוסיף לתחושה האותנטית של כל היום הזה.

כשהם קיבלו את הסרט וכתבו לי שזה יצא אפילו יותר יפה ממה שהם ציפו, ידעתי שצלחתי את האתגר, ושמחתי. שוב.

סטילס – שי פרנקו

 

מור ותומר

מאת: צור

מור ותומר הם מהזוגות שגורמים לי נחת מהרגע שאני פוגש אותם.
היא מורה ומחנכת בישראל (כבוד!), והוא איש קולנוע ואנימציה מוכשר ויצירתי (כבוד גם לו!), וזו כבר נקודת פתיחה מעולה.



אבל מעבר לעיסוקים שלהם ולמה הם עושים בחיים, היה עוד יותר מלהיב לראות איך הם עושים את זה. יש בהם שילוב מדויק של רוגע ושקט, יחד עם הומור משובח ופרצי יצירתיות וילדותיות. תוסיפו לזה כנות וחום ישראלי כזה ותקבלו תמהיל משובח ומעניין, שגרם לי בערך במשפט השני שלהם לרצות לומר – כן, אני אצלם אתכם, וזה יהיה מוי כיף.


מבין כל הרגעים המיוחדים שהיו לי איתם, הרגע הכי מרגש היה בחופה, כשהם דיברו אחד אל ועל השני. מילים מהלב, שהצליחו, למרות ההתרגשות, לגלות לי ולקהל שנכח במעמד מה בעצם קורה פה, מה המהות של החיבור בין שני האנשים הנפלאים שעומדים מולנו. וזה היה מצחיק, מרגש ומקסים לשמוע את זה.

מור ותומר, אני אוהב את מי שאתם, ואת החותם שאתם מטביעים בעולם הזה.