יצאתי, מיד אשוב

מאת: צור

בהצלחה!
הגיע היום
אתה יוצא למקומות נפלאים!
אז שלום.


צילום – ניר עמוס

פעם בכמה שנים עולה בי הצורך הזה. לצאת למסע קטן, חלק מהמסע הגדול הזה שהוא החיים עצמם. כמו שאמר פעם איש חכם – אני רוצה להיות שם.
אפילו שכאן טוב ונעים ומוכר, משהו בתחושה של לצאת אל הלא-נודע, אל המקום שבו מרגישים קצת לא שייכים בהתחלה, אבל מאד בבית באיזשהו מובן, עושה לי פרפרים בבטן.

לפני כמעט 20 שנה יצאתי למסע הראשון שלי. כמעט לבד, אל ארץ רחוקה, קרה, מאתגרת – אלסקה. היום, רגע לפני שאני מציין 40 שנים על הכדור הזה, אני יוצא למקום שמזכיר לי את החוייה המופלאה ההיא, אבל אני מגיע אליו איש קצת אחר. אבא, בעל, יוצר ואיש מקצוע, וכן, גם הילד הזה שבי, שהלך לטייל באלסקה כי זה היה נראה לו הכי רחוק ממנו והכי קרוב אליו בו-זמנית, מצטרף להרפתקאה החדשה.

מה לא אמרו עליה – ארץ האש והקרח, אי של טבע מופלא ונדיר, ארץ בה מזג האויר משתנה כל 5 דקות בערך, מקום שבו בחלק מהזמן השמש לא שוקעת. בשבילי היא המקום שבו אני רוצה להיות עכשיו. להתרחק קצת מהשגרה, מהיום-יום, מהדברים שאני רגיל אליהם, אפילו שאני אוהב אותם, ולבחון את עצמי שם – במרחבים הקרים והמהפנטים, איפה שאולי קצת פחות נוח, איפה שהאדמה כל הזמן זזה, והרוח לא מפסיקה לנשוב. בדיוק שם אני רוצה להיות. לעצור לרגע, להתבונן, לשאול שאלות, למצוא תשובות, ובעיקר להרגיש.

אני מוכן לצאת לדרך. לגלות, להתפעל, להתגבר על אתגרים, למצוא השראה, להתחבר עוד יותר ללב שלי, ולהגיע לדבר הבא שלי. אתם מוזמנים להצטרף אליי למסע.

נתראה באיסלנד.

 

מודעות פרסומת

התחלות

מאת: צור

הנה היא באה, שנה חדשה. הזדמנות לקחת רגע להרהר במה שהיה, במה שיהיה. רצונות, חלומות, תקוות והגשמות. זה מרגש אותי כל פעם מחדש.

בשנה החולפת פגשתי הרבה אנשים מעוררי השראה, בין היתר גם במסגרת הפעילות שלי יחד עם  מגזין העיצוב המשובח PNIM.
אנשים (האמת שרובן המוחלט הן נשים) שיצירה ואסתטיקה היא חלק מרכזי בחיים שלהם, ויש להם תובנות מרתקות לחלוק מהמסע הזה שלהם. דרך המפגשים האלה ממש אפשר לראות איך בכל עשייה יצירתית – דרושים הרבה הקשבה ללב ואומץ לצעוד בדרכים שעוד לא נסללו.

השנה גם צילמתי המון סטארט-אפים סופר קוליים, זכיתי להכיר אנשים מדהימים, והכי כיף? שיצא לי לשחק באנימציה ו-motion graphics ולשלב אותם בוידאו. אני כל כך אוהב את האפשרויות הבלתי נגמרות של השילוב הזה ואת הקסמים שהוא יודע ליצור.

ואי אפשר שלא להתייחס גם לעולם החתונות, שבו יצא לי השנה להכיר הרבה זוגות מתוקים והרבה מקומות חדשים.
אני אוהב להגיע למקומות חדשים. לגלות בהם פינות נסתרות, זויות מיוחדות ולקבל השראה מהאופן שבו הם פשוט נמצאים בעולם. זה תמיד הופך להיות מסע לגילוי מחדש – של היכולות שלי ושל החשיבה היצירתית שלי, וזה תמיד כיף גדול.

ובקשר לזה – בקרוב מאד אצא להרפתקאה חדשה במקום מדהים, מבטיח לחזור עם הפתעות…

השנה גם שמעתי הרבה מוזיקה חדשה, ראיתי סרטים טובים וקליפים מלאי השראה, דרכם למדתי על הדרך שבה אני אוהב ליצור, על הדרך שלי ועל המקומות שאני שואף להגיע אליהם.

לכבוד השנה החדשה שמתחילה אני מאחל לעצמי להמשיך ללכת אחרי הלב ולצעוד בדרכים שמעניינות ומרגשות אותי. שאפגוש עוד אנשים מעוררי השראה,  ושארגיש בסופה, שוב, שאני בר מזל לעשות את מה שאני אוהב בחברתם של אנשים טובים.

ולכם יקיריי – שתהיה שנה טובה, מתוקה ומלאה בהתנסויות חדשות, הצלחות וצמיחה.

ברוכה הבאה תשע"ח.

הי רובוט

מאת: צור

לפני שנתיים יצא קליפ מרהיב לקטע Skyline של Karma Fields. זה היה אחד הדברים היפים והמעניינים שיצא לי לראות בזמנו, ואפילו כתבנו עליו כאן.
האופי האורגני של האנימציה הממוחשבת היה משהו שלא ראיתי עד אז, וכמו שכתבתי על זה בזמנו, זה היה כמו לצפות בחלוקת תאים בגוף או משהו כזה.

מכיוון שאני אוהב לעקוב אחרי יוצרים של דברים יפים, יצא לי גם לראות קטעים מההופעה שיצאה לאלבום המלא, ומה אומר לכם, שוב הצליחו להפתיע אותי.
בתוך מבנה שבנוי ממסגרת מתכת עומד בחור ומתקלט/מנגן קטעים מוזיקליים. מסביבו, על חמשת צלעות המבנה, מוקרנים ב-Live אותם קטעי אנימציה שנראים כאילו מדברים יחד עם המוסיקה.
תודו שזה אחד הדברים המהממים שיצא לכם לראות. אותי זה השאיר עם פה פעור.

בהמשך למחקר שלי איך בעצם הם עושים את הקליפים האלה, הגעתי לגילוי מפתיע שלרגע אחד גרם לי לעצור הכל ולומר שזה לא יכול להיות:
Karma Fields זה בעצם שילוב של אמן מוזיקה ומערכת בינה מלאכותית שנמצאים תחת לייבל המוזיקה Monstercat’s. הם יוצרים קשר עם אמנים שונים (תחת מעטה סודיות) ומבקשים מהם לשתף פעולה ע"י שליחת קטעי מוזיקה שהם ישירו, ואחר כך לוקחים את מה שהוקלט ויוצרים מזה את המוזיקה בתוך מערכת הבינה המלאכותית. נכון שיש בן אדם שמנהל או מתכנת את המערכת, אבל נראה שאת עיקר העשייה המוזיקלית עושה המערכת.
כן, אני יודע, זה נשמע מטורף ולא אמיתי, אבל זה כן. מטורף. ואמיתי.

את הוידאו שמלווה את המוזיקה של Karma יוצר בחור אחד בשם Raven Kowk, ומה שהוא עושה זה לתכנן ולתכנת מערכות מחשב שלוקחות עיצובים (שהוא מכין) ומרכיבות מהם את הקליפים. קצת כמו מה ש-Karma עושה עם המוזיקה, רק לוידאו. ואתם חשבתם שעברנו את שיא הטירוף בפרויקט הזה…

אז מעבר לקליפים המהפנטים ולמוזיקה, הפרויקט הזה שנקרא Karma Fields הוא בעצם הנסיון הראשון של רובוט ליצור מוזיקה מסחרית שמצליחה לגרום לבני אנוש להתחבר ולהרגיש. ואם זה לא הופך לכם את הראש אז אולי אתם בעצם רובוטים בעצמכם ?!?

 

הגודל כן קובע

מאת: צור

לפני כמה שנים, כשביקרתי בתערוכת 100 שנה לבצלאל, היה שם מיצג פשוט אבל מקסים – סטודנטים לעיצוב תעשייתי לקחו חפצים מוכרים וקטנים, כמו למשל מחט לתפירה, ויצרו אותה בגודל ענקי, פי 20 ויותר מגודלה המקורי.

רמת הדיוק בפרטים, החל מהחומריות המתאימה וכלה בשריטות הקטנטנות על חוד המחט או שזירת הסיבים של החוט בקוף (שהפכו בהגדלה לחוטים של ממש) גרמה לי להתפעל מהיכולת לשים לב לפרטים הכי הכי קטנים.

גם החוויה של לעמוד ליד מחט ענקית היתה איך לומר, משעשעת ומעניינת בו זמנית, כזו שגורמת לך לחשוב רגע, על המשמעות של גדול וקטן, על יחסיות, ועל כל הדברים שאנחנו לא שמים אליהם לב רק כי הם קטנים מדי.

נכון, הוידאו הזה, כוידאו, לא מרהיב או משוכלל, לא מפגין וירטואוזיות בצילום או בעריכה, ואין בו אפקטים משוכללים. אבל הרעיון שלו הוא לא פחות ממדהים, והביצוע… ובכן, גאוניות אומנותית לשמה.
תשומת הלב לפרטים, מרמת המוצרים עצמם, הכלים, סביבת העבודה – הכל מותאם לקונספט, הכל מוקפד, והתוצאה – מרהיבה. תודו שבא לכם לקום ולהכין לזניה.
לא ידעתי שיש כלי מטבח, תנורים ושאר אקססוריז לבישול בגודל שכזה, שבאמת אפשר להשתמש בהם. מי שנשאר רעב שיחפש את הסרטון על הדונאטס.

בפעם הבאה שהבת שלי תכין לי עוגיות במטבח צעצוע שלה אני מבטיח להתפעל יותר, ולו רק כי מבחינתה זה הכי אמיתי שיש.

הדף נמצא בטעינה

מאת: צור

חשבתם פעם כמה זמן אתם מבזבזים על המתנה לדף/סרטון/תמונה/תוכנה/משחק שייטען או תיפתח?

הבחור הזה חשב. ואולי גם חישב. וזה יצא לו מלא מלא זמן, אז הוא החליט לעשות משהו בזמן שהזמן שלו מתבזבז ויצר את הפלא המרהיב הזה:

ואם תהיתם כמה זמן ועבודה לקח לו לעשות את זה, תציצו כאן:

צודקים. זה מטורף לחלוטין.

ותודה לנועה המקסימה ששלחה לי את הלינק.

כוכבת על-חלל

מאת: צור

אחד הדברים הכי משמחים זה לראות אמן צעיר, שכבר יצא לי לשמוע או לראות עבודה שלו לפני, מתפתח, מתקדם וממשיך ללכת בדרך שלו.

את Computer Magic או בשמה האמיתי Danielle "Danz" Johnson הכרתי במהלך חיפוש אחרי שירים חדשים לעבוד איתם, וכמה שמחתי למצוא אותה.
המוזיקה שלה היא משהו אחר, או כמו שכתבו עליה בויקיפדיה – otherworldly…

היא בעצם זמרת, כותבת, מפיקה מוזיקלית, DJ ועוד, בקיצור, תופעה של אישה אחת. ותופעה מבורכת.
הקליפים שלה תמיד נראים כהדבר הכי מגניב ומקסים שיש, עם שילוב מנצח של רעננות, מקוריות, קסם אישי וחיבה עזה לכל מה שקשור לחלל, אסטרונאוטים, עולמות אחרים.

השילוב של הסאונד החללי, ההפקה המושקעת (אך מרגישה לגמרי הום-מייד בקטע טוב), הקול המיוחד שלה נותנים תחושה של משהו שלא היה פה עדיין, וזה הכי כיף למצוא אוצר שכזה.

ממליץ לכם לקחת כמה דקות ולהינות מהקסם הזה בעצמכם. תגידו לבוס שלכם שההפסקה הזו עליי…

 

יום חמישי שמח #53

מאת: צור

כבר דיברנו לא מעט על כמה קליפי-מוזיקה הם כר פורה לדברים טובים. עד היום אני מוצא את עצמי נסחף למעמקי הרשת בדילוג מקליפ אחד לאחר, מגלה אוצרות ויזואלים ומוסיקליים, שוטף את העיניים בשפריצים של רעננות, זז עם הקצב, ולומד. המון.

הנה עוד דוגמה מצויינת – כמה פשוט, ככה יפה.

הפריימינג האחר הזה, תנועות המצלמה הלא עקביות (ספק תנועת מצלמה, ספק סקיילינג בעריכה), התאורה המינימליסטית והלוק הכללי שזורק חזרה לשנות השמונים, עם הליפסטיק והתחושה הוידאואית הזו שלפני עידן ה-HD – כל אלו יוצרים משהו שקשה לעזוב באמצע. תוסיפו לזה את השיר היפה כשלעצמו ויש לכם פנינה חדשה לאוסף.

אני אהבתי.

יום חמישי שמח #52

אוקיי, תמצאו לעצמכם פינה שקטה, תגבירו את הווליום, חברו אוזניות ותתכוננו לצפות באחד הדברים היותר מעניינים, מדוייקים ומרעננים שנמצאים שם כרגע.

אני מקבל צמרמורת של התרגשות מהשילוב המוצלח של צילום נכון, עריכה מהודקת וחכמה, סאונד עשיר ומשובח ואפקטים שמוסיפים בדיוק איפה שמתאים.

תזכרו איפה ראיתם את זה פעם ראשונה.

ועכשיו שששש….

סופסוף הסוף

מאת: צור

הגיע היום. חיכינו, ציפינו, קיווינו והנה זה בא – סוף החופש הגיע!

העניין הוא, שאחרי כל כך הרבה ימים של פעילויות, נסיעות, ביקורים, סבא, סבתא, דוד ודודה, ים, חול, הפתעות, מתנות, ציפיות, אכזבות, חוויות וזכרונות – איכשהו צריך לחזור לשיגרה. וזה, ובכן, יש מצב שזה החלק הבאמת קשה של החופש הזה.

שיהיה לנו בהצלחה עם זה.

יוצאים להתקפה

מאת: צור

בעולם של היום, בו הקליפ הכי פופולרי הוא לרוב אוסף של בחורות שמנענעות את גופן לצלילי סינטיסייזר משוכפלים על רקעים של חוף ים/עיר מגניבה/מסיבת טבע (מחקו את המיותר), קשה שלא להתמגנט ליצירות המופת שהחבר'ה של Massive Attack מנפקים.

מעבר למוזיקה האיך לומר, משובחת פלוס פלוס שהם עושים (ותמיד עשו), הקליפים לקטעים שלהם פשוט מהפנטים.
הם חזקים. מטלטלים. מרתקים. אחרים. מדוייקים ומחמיאים לפס-הקול הייחודי, ויוצרים חתיכת חוויה שנוגעת באמת, שמשאירה אותך עם תחושה של מה לעזזאל קרה פה עכשיו, ואיך אני ממשיך מפה הלאה?

פשוט עונג צרוף. ברוכים הבאים להתמכרות הבאה שלכם.
(אל תוותרו, צפו בכולם, עד הסוף, תודו לי אחר כך)

ועוד משהו, אמנם ישן ופחות מטריד את המוח, אבל משובח לא פחות: