הי רובוט

מאת: צור

לפני שנתיים יצא קליפ מרהיב לקטע Skyline של Karma Fields. זה היה אחד הדברים היפים והמעניינים שיצא לי לראות בזמנו, ואפילו כתבנו עליו כאן.
האופי האורגני של האנימציה הממוחשבת היה משהו שלא ראיתי עד אז, וכמו שכתבתי על זה בזמנו, זה היה כמו לצפות בחלוקת תאים בגוף או משהו כזה.

מכיוון שאני אוהב לעקוב אחרי יוצרים של דברים יפים, יצא לי גם לראות קטעים מההופעה שיצאה לאלבום המלא, ומה אומר לכם, שוב הצליחו להפתיע אותי.
בתוך מבנה שבנוי ממסגרת מתכת עומד בחור ומתקלט/מנגן קטעים מוזיקליים. מסביבו, על חמשת צלעות המבנה, מוקרנים ב-Live אותם קטעי אנימציה שנראים כאילו מדברים יחד עם המוסיקה.
תודו שזה אחד הדברים המהממים שיצא לכם לראות. אותי זה השאיר עם פה פעור.

בהמשך למחקר שלי איך בעצם הם עושים את הקליפים האלה, הגעתי לגילוי מפתיע שלרגע אחד גרם לי לעצור הכל ולומר שזה לא יכול להיות:
Karma Fields זה בעצם שילוב של אמן מוזיקה ומערכת בינה מלאכותית שנמצאים תחת לייבל המוזיקה Monstercat’s. הם יוצרים קשר עם אמנים שונים (תחת מעטה סודיות) ומבקשים מהם לשתף פעולה ע"י שליחת קטעי מוזיקה שהם ישירו, ואחר כך לוקחים את מה שהוקלט ויוצרים מזה את המוזיקה בתוך מערכת הבינה המלאכותית. נכון שיש בן אדם שמנהל או מתכנת את המערכת, אבל נראה שאת עיקר העשייה המוזיקלית עושה המערכת.
כן, אני יודע, זה נשמע מטורף ולא אמיתי, אבל זה כן. מטורף. ואמיתי.

את הוידאו שמלווה את המוזיקה של Karma יוצר בחור אחד בשם Raven Kowk, ומה שהוא עושה זה לתכנן ולתכנת מערכות מחשב שלוקחות עיצובים (שהוא מכין) ומרכיבות מהם את הקליפים. קצת כמו מה ש-Karma עושה עם המוזיקה, רק לוידאו. ואתם חשבתם שעברנו את שיא הטירוף בפרויקט הזה…

אז מעבר לקליפים המהפנטים ולמוזיקה, הפרויקט הזה שנקרא Karma Fields הוא בעצם הנסיון הראשון של רובוט ליצור מוזיקה מסחרית שמצליחה לגרום לבני אנוש להתחבר ולהרגיש. ואם זה לא הופך לכם את הראש אז אולי אתם בעצם רובוטים בעצמכם ?!?

 

הדף נמצא בטעינה

מאת: צור

חשבתם פעם כמה זמן אתם מבזבזים על המתנה לדף/סרטון/תמונה/תוכנה/משחק שייטען או תיפתח?

הבחור הזה חשב. ואולי גם חישב. וזה יצא לו מלא מלא זמן, אז הוא החליט לעשות משהו בזמן שהזמן שלו מתבזבז ויצר את הפלא המרהיב הזה:

ואם תהיתם כמה זמן ועבודה לקח לו לעשות את זה, תציצו כאן:

צודקים. זה מטורף לחלוטין.

ותודה לנועה המקסימה ששלחה לי את הלינק.

על אהבה וסיפור

מאת: צור

זה לא סוד שאני אוהב אנימציה. אני טורח לציין את זה כמעט בכל פעם שמישהו שואל אותי מאיפה אני בא בהקשר ליצירה שלי.
היכולת ליצור עולם יש מאין, שעובד לפי החוק הכי חכם – שאין חוקים – ושהדמיון הוא הכח המוביל בו, או לחילופין לייצר משהו כל כך ריאליסטי עד שקשה להבדיל בינו לבין המציאות, זה הכח מאחורי המדיום המופלא הזה.

מה הופך סרט אנימציה למשהו כזה מופלא? זה אמנם לא צריך להפתיע, אבל הסוד הוא בסיפור. אם הסיפור טוב ומדויק, אפשר יהיה "להלביש" עליו כל אנימציה, וזה יעבוד, גם אם זו תהיה אנימציה פשוטה, צנועה ולא הוליוודית ומלאת אפקטים.
דוגמא לכך שסיפור קטן ואנימציה מדויקת יכולים להיות משהו הרבה יותר גדול מסך חלקיו, התגלתה לי הבוקר בדמותו של קליפ מקסים לשיר "מעגלים" של להקת "ג'יין בורדו", שיצרו יחד חבורה מוכשרת של אנימטורים ישראלים בראשותם של אורי לוטן ויואב שטיבלמן.

הסיפור קטן ופשוט, נובע מהשיר עצמו, והוא מתאר סיטואציה בה הגיבורה מוצאת את עצמה נעה במעגל הולך וחוזר, שכאילו כלום לא משתנה בו, והיא מרגישה תקועה בעולם שלה.
מבט מקרוב על הדברים מגלה שבעצם, גם אם נדמה לה שכלום לא זז והכל חוזר על עצמו, בכל סיבוב של הגלגל משהו משתנה, משהו מתחיל ומשהו נגמר.
כשסופסוף קורה הדבר הגדול שאליו היא כל כך מחכה, הוא מזעזע את עולמה ואנחנו נשארים עם תחושה לא ברורה – האם זה טוב או רע? או שאולי בעצם היה עדיף שהדברים ישתנו כל פעם קצת.
מה אתם חושבים?