מירב ורון

מאת: צור

אני עדיין זוכר איך כשעמדתי רגע לפני הכניסה לחופה, מחזיק את היד לאישה שבעוד כמה רגעים תהיה אשתי, הרגשתי שחם לי, ואפילו הבריזה שבאה מהים לא הצליחה לצנן אותי.
זו היתה ההתרגשות העצומה ממה שהולך לקרות שיצרה גלי חום אצלי בגוף, וכששאלתי אותה אם גם לה חם היא ענתה שכן. ואז התחתנו.

בשבילי, גם אחרי אינספור חתונות שנכחתי בהן, הטקס הוא העיקר. הוא הסיבה שבשבילה אנחנו עושים את כל האירוע הזה. מעבר למוזיקה, לעיצוב, לאוכל  – הטקס, ומה שנאמר בו הוא הדבר הכי חשוב, מרגש ומיוחד שקורה ביום הזה.

לכן שמחתי לשמוע שמירב ורון החליטו שגם בשבילם הטקס הוא העיקר, והם חשבו הרבה מה ייאמר בו, מי ידבר ואיזו משמעות הם רוצים לתת לדבר הזה שנקרא חתונה.


נדרש לא מעט אומץ לבוא ולומר למישהו מה אנחנו מרגישים כלפיו, בטח ובטח כאשר האמירה הזו נעשית כהצהרה פומבית, מחייבת, מול כמה מאות אנשים. הפגנת אומץ שכזו לא רק גורמת לנו לרצות להתקרב לאדם האמיץ הזה, היא גם מרגשת אותנו כבני אדם, ואני לא מתבייש לומר שכשרון פתח את אשר על ליבו אל מירב כבר לא הצלחתי להחזיק את הדמעות בפנים, לא כשצילמתי את החתונה ולא כשערכתי אותה. וזה אומר הכל.

מילים. יש להן כח, הן יוצרות מציאות, וכשהן באות מהמקום הכי אמיתי, הכי חשוף, הכי אמיץ – הן נוגעות ומזיזות ומרעידות את הלב.

תודה לכם מירב ורון שנגעתם בי.

 

סטילס – נופר תגר

אלה וכפיר

מאת: צור

אלה וכפיר הם חברים טובים של זוג שכבר צילמתי, דנה ואלעד. וכשאלה התקשרה זה בערך הדבר הראשון שהיא אמרה לי, ואני כמובן שמחתי מאד. שמחתי ונלחצתי.
תשאלו למה?
אז כן, הם כבר ראו ואהבו את מה שאנחנו עושים בסרט של חברים שלהם, וגם מכירים את הנפשות הפועלות ומחכים כבר להינות מחברתנו, אבל ישנו גם הענייין שהם רוצים סרט שיהיה שלהם, וכשיש להם את הדוגמא של החברים שלהם, לנו זה הופך להיות קצת מאתגר יותר – לעשות כזה טוב, אבל שיהיה הם.

תוך כדי השיחות שלנו וההתכתבויות למדתי להכיר את אלה וכפיר, לגלות עוד פרטים מעניינים עליהם (למשל שהם, כמונו, הכירו בעקבות שירות צבאי משותף בחיל האויר, אפילו באותו בסיס, ובאותה הטייסת), ויכולתי כבר להבין מול מי אני הולך לעמוד ביום האירוע.

כל זוג שאני מצלם מגיע עם התובנות שלו, החששות שלו, הדרך המיוחדת בה הוא מגיב להתרגשות, והטעם שלו. השוני הזה הוא מה שעוזר לי לייצר לכל זוג סרט קצת אחר, שיתאים לאופי שלו.
ההבנה וההתאמה של הצילום לזוג הספציפי, הדגשים בעריכה של כל אירוע, שמתאימים להתרחשויות השונות, הבחירות המוזיקליות – כל אלו הם הכלים שעוזרים לי לתת לכל זוג את פיסת הזיכרון האישית שלו.

אלה וכפיר ידעו לכוון אותי, לתת לי את הדגשים שלהם, ולהיות באמת הם לאורך כל היום. הם גם נתנו לי את החופש היצירתי שאני כל כך צריך כדי להפיק להם את הסרט שלהם, ובאמת יצא להם סרט שהוא לגמרי הם.

לשם שינוי אני חולק איתכם הפעם דווקא את קליפ הסיום, שנותן הצצה לדברים שקורים תוך כדי, מסביב למרכז הרחבה, והם הרבה פעמים הדברים שמגדירים לי מבחינתי מי זה הזוג שעומד לי מול המצלמה ואיך אני רואה אותו דרך העדשה שלי.
אלה וכפיר, תודה.

סטילס – שי פרנקו

רחלי ואורי

מאת: צור

רחלי ואורי מביאים איתם שני איפיונים שגם אני יכול למצוא בעצמי, וזה רק חלק ממה שגרם לי להתחבר אליהם כל כך מהר.
רחלי היא מושבניקית. עם הטרקטור הישן בחצר, השדה הפתוח מאחורי הבית, הדלת האחורית שתמיד פתוחה, והשלווה הזו, שמי שגדל קרוב לאדמה סופג אותה עמוק עמוק.
 LUMA

וידאו חתונה
אורי הוא ירושלמי, אמנם אני לא ממש יכול להגדיר את עצמי גם ככזה (אני חושב שצריך כמות מסויימת של שנות חיים בעיר כדי לקבל את התואר) אבל האפיזודה שלי בירושלים השאירה את חותמה עליי ונתנה לי יכולת לראות כמה האנשים בעיר המורכבת הזו מיוחדים, מסקרנים ועושים טוב בלב.

בנוסף לשורשים המיוחדים שלהם, גם העתיד שלהם סיקרן אותי וגרם לי להעריך אותם עוד קצת. רחלי ואורי ידעו כבר מראש שאחרי החתונה הם הולכים לקחת את החיים שלהם, ולעבור לסין הרחוקה בעקבות העבודה החדשה של אורי. אז מעבר להתרגשות הרגילה של יום חתונה, כל החברים, בני המשפחה והאורחים היו בהתרגשות שיא, כי החמודים האלה עוד רגע עולים על מטוס ולצאת להרפתקאה מיוחדת במינה.

את הצילומים עשינו בחצר הבית במושב, בין העצים, השדות והטרקטור, וגם בכרמים שליד מקום האירוע, ובספונטניות של הרגע האחרון מצאנו את עצמנו מצלמים אותם בסיטואציה סמלית ביותר באתר בנייה של בית יביל. כזה שמצד אחד הוא בית, ומצד שני הוא גם נייד. סוג של מטאפורה מדויקת למדי ליום המרגש הזה ולמה שיבוא אחריו.

racheli ori 4

racheli ori 5

racheli ori 6

racheli ori 7

רחלי ואורי המשיכו להפתיע לאורך כל האירוע, עם דברים יפים ומרגשים שאמרו אחד לשניה בחופה, אביזרי בריכה מדליקים (מי ראה את התנין שלי?!?) והשוס – בגד הים המחוייט של אורי. שאפו.

ובניגוד למחשבה שהילדה הרגועה מהמושב והילד-טוב-ירושלים האלו ירצו סרט רגוע ורומנטי עם ציוץ ציפורים ברקע, הם הלכו על הקצה השני של הסקאלה וביקשו משהו קצת יותר, איך לומר… מעניין. בדיוק כמוהם.

יקיריי, אני יודע שאתם כבר עושים חיל שם בניכר, תמשיכו לחגוג את השילוב הנדיר והמיוחד הזה שלכם ותהנו מכל רגע, לפחות כמו שאני נהניתי איתכם.

סטילס – נועה מגר