דורין ואילן

כמה אני אוהב חופש.
אין תחושה טובה יותר מאשר להיות חופשי לעשות את מה שאתה אוהב, איך שאתה חושב ובלי מגבלות.

זו התחושה שדורין ואילן נתנו לי מהרגע שיצרנו קשר.
הם אמרו שהם סומכים עליי, שאין להם דרישות ספציפיות ושכל מה שהם רוצים הוא תיעוד שמח וכיפי של מה שהולך לקרות בחתונה. מעבר לזה – תרגיש חופשי.

אז כדי לא לבוא קלולס, חשבתי לפני החתונה איזה כיוון אני רוצה שיהיה לסרט, ומה נראה לי האופי המתאים (אחרי שתחקרתי אותם קצת על החיים שלהם), ובאתי חמוש ברעיונות ומטרות.
לשמחתי הרבה, רוב הדברים שחשבתי עליהם התאימו למה שקרה בפועל, והאוירה האורבנית-קלילה שרציתי היתה נוכחת לאורך כל היום.

הערב המשיך באותה דרך שבה היום התחיל, וגם במסיבה הרגשתי שכל מה שרציתי קורה מולי וכל מה שנותר לי היה לתפוס את הרגעים והאוירה המגניבה.

דורין ואילן נתנו לי חופש יצירתי מלא, כולל בחירת המוזיקה לסרט, ואיפשרו לי ליצור את הסרט שחלמתי עליו בשבילם. איזה כיף שהם גם אהבו אותו כמוני 🙂

דורין ואילן, תודה על החופש ליצור, על האמון ועל הפידבק המרגש. אתם קסם של אנשים!

סטילס – שי פרנקו, פרדי מולי
וידאו נוסף – קיריל קוצ'טוב

נועה וגיל

מאת: צור

הקסם בין שני אנשים אוהבים מייצר את חומר הגלם הכי טוב. אנחנו מאמינים גדולים במשפט הזה (הי, אנחנו כתבנו אותו), והחתונה של נועה וגיל היא דוגמה מצויינת לכך.

נועה התארגנה יחד עם החברות הטובות, וגיל הביא איתו גם כן חבורה מכובדת, כך שהמפגש שלהם היה נראה כמו מיני חתונה מבחינת כמות האנשים שצפו בו בהתרגשות מהצד. אפשר לומר התחלה טובה 🙂

המשך היום היה שמח ועליז, נועה וגיל לא הפסיקו לחייך, לצחוק ולהינות מהצילומים. ככה זה כשאוהבים, כבר אמרנו.

כשהגענו ל"בית על הים" ושחררנו אותם קצת לנוח, גיל לא יכל שלא לתהות למה הדי-ג'יי צריך במה גדולה ורמקולים ענקיים, והתחיל להעלות השערות שמכינים להם איזו הופעה בהפתעה. שמות נזרקו באויר, אבל בגבורה רבה הצלחנו לשמור על ההפתעה, ורק כשסטטיק ובן-אל עלו לבמה הוא הבין כמה החבר'ה שלהם אוהבים אותם ועד כמה הם רצו לשמח חתן וכלה.

בסוף, אחרי שכולם הלכו, ורק המשפחה הקרובה נשארה, הסתכלתי עליהם רגע מהצד וראיתי עד כמה המשפט הזה נכון. נועה וגיל סיפקו לי את חומר הגלם הכי טוב ואפילו לא הייתי צריך להגיד להם כלום, הם פשוט היו שם, לאורך כל היום, בתוך הרגע, וזה היה קסום.

סטילס – שי פרנקו

הדס ואמיר

מאת: צור

כשהפגישה הראשונה של שני בני זוג מתרחשת בתאריך מאד משמעותי לאחד מהם, סביר שזה משהו שילך איתם אחר כך לאורך הדרך.
כך קרה להדס ואמיר. הם נפגשו לראשונה ביום בו ציינה הדס את יום פטירתו של אביה ז"ל, ומשהו גרם לה להבין שזה לא מקרי.


כמה שנים קדימה – הדס ואמיר עומדים תחת החופה בצהרי יום שישי, והדס מספרת לקהל שהגיע לחגוג איתם את הסיפור. עכשיו כבר ברור לכולם שהיא צדקה, ואני תוהה אם משב הרוח הנעים שפתאום הופיע לו בצהרי היום הוא לא עוד סימן שמשהו טוב קורה פה.

יש משהו בחתונות בשישי בצהרים שהופך אותן לפחות לחוצות. אולי זו השמש, אולי זה שאפשר לבוא בכפכפים, אולי זה שהכל נראה כל כך טבעי ויפה בתאורה הטבעית של השמש.
מה שבטוח – גם כשברקע זכרונות מימים קלים פחות מתערבבים בשמחה הגדולה הזו, האווירה הקלילה הזו עושה הרבה שמח ונעים בלב.

הדס ואמיר, תודה שעשיתם לי ככה נעים ושמח בלב.

 

סטילס – שי פרנקו

מירב ורון

מאת: צור

אני עדיין זוכר איך כשעמדתי רגע לפני הכניסה לחופה, מחזיק את היד לאישה שבעוד כמה רגעים תהיה אשתי, הרגשתי שחם לי, ואפילו הבריזה שבאה מהים לא הצליחה לצנן אותי.
זו היתה ההתרגשות העצומה ממה שהולך לקרות שיצרה גלי חום אצלי בגוף, וכששאלתי אותה אם גם לה חם היא ענתה שכן. ואז התחתנו.

בשבילי, גם אחרי אינספור חתונות שנכחתי בהן, הטקס הוא העיקר. הוא הסיבה שבשבילה אנחנו עושים את כל האירוע הזה. מעבר למוזיקה, לעיצוב, לאוכל  – הטקס, ומה שנאמר בו הוא הדבר הכי חשוב, מרגש ומיוחד שקורה ביום הזה.

לכן שמחתי לשמוע שמירב ורון החליטו שגם בשבילם הטקס הוא העיקר, והם חשבו הרבה מה ייאמר בו, מי ידבר ואיזו משמעות הם רוצים לתת לדבר הזה שנקרא חתונה.


נדרש לא מעט אומץ לבוא ולומר למישהו מה אנחנו מרגישים כלפיו, בטח ובטח כאשר האמירה הזו נעשית כהצהרה פומבית, מחייבת, מול כמה מאות אנשים. הפגנת אומץ שכזו לא רק גורמת לנו לרצות להתקרב לאדם האמיץ הזה, היא גם מרגשת אותנו כבני אדם, ואני לא מתבייש לומר שכשרון פתח את אשר על ליבו אל מירב כבר לא הצלחתי להחזיק את הדמעות בפנים, לא כשצילמתי את החתונה ולא כשערכתי אותה. וזה אומר הכל.

מילים. יש להן כח, הן יוצרות מציאות, וכשהן באות מהמקום הכי אמיתי, הכי חשוף, הכי אמיץ – הן נוגעות ומזיזות ומרעידות את הלב.

תודה לכם מירב ורון שנגעתם בי.

 

סטילס – נופר תגר

גל ובן

מאת: צור

גל ובן הם אנשים יצירתיים. עולם העיצוב, הפרסום ומה שביניהם מוכר להם מכמה וכמה זויות, וכנראה שזו אחת מהסיבות למה הם רצו להצטלם ליד כמה ציורי גרפיטי שקסמו להם, והתחתנו במקום ששם דגש על העיצוב והאוירה.

אני אוהב להתחבר לאנשים שאני מצלם, לנסות לגעת בהם מהמקום שלהם, להראות להם עוד זוית של מה שהם בחרו שיהיה ביום החתונה שלהם, אז זרמתי גם אני והחלטתי לצלם ולערוך להם קליפ קצת אחר, עם קונספט, עם אוירה, עם טוויסט.

צילום סטילס – שרון כהנא

 

 

נעמה וארד

מאת: צור

איך יודעים שמכירים מישהו באמת?  מה הופך פגישה שלנו עם מישהו לנעימה?  איך יכול להיות שבן אדם שמעולם לא פגשת מרגיש לך באופן מיידי כחבר?

כבר שנים שאני מכיר את הקול שלה. כולכם בעצם מכירים. ופתאום, הקול הנעים, המעניין והחכם הזה מדבר אליי, לצור, וברגע אחד ממלאת אותי תחושה נעימה של שיחה עם מישהו שאני מכיר כבר ממזמן.

השיחה שלי עם נעמה – נעמה חן, שדרנית הרדיו – התחילה בתחושה כזו. נעימה, מוכרת, אני אעז אפילו לומר מרגשת, בכל זאת לא כל יום שדרנית מוכרת ומשובחת שכזו מתקשרת אליי…
ומאז ועד יום החתונה כל מייל, שיחה או התכתבות בוואטסאפ היתה מלווה באותה תחושה של שיחת חברים.

כשהגיע יום החתונה התרגשתי לפגוש אותה ואת ארד. מבחינתי זה היה לפגוש דמות שאפשר לומר היתה חלק מחיי אפילו בלי שהתכוונתי לכך. לאורך השנים, בנסיעות הארוכות והרבות שלי כחלק מהעבודה, הקשבתי לקול שלה אין ספור פעמים, היא ליוותה אותי ועוד המוני בית ישראל בדרכנו מפה לשם בנעימות שהולמת את שמה בצורה מופלאה.

ואכן, לא הופתעתי כשראיתי אותה לראשונה. חיוך ענק, מבט שמח ומלא חוכמה, וכולה משדרת קוליות בלתי מתאמצת שכזו.
ארד, שהגיע לפגוש אותה כשכבר היתה לבושה ומוכנה, היווה תוספת מושלמת לתמונה – עם לוק מלא סטייל, עיניים כחולות וטובות ופאסון של גבר-גבר שבא לקחת את אהובתו אל התחנה הבאה בחיים שלהם.

כשהתחילו להגיע האורחים הבנתי שזה לא רק אני שמרגיש שיש מולי שני אנשים מיוחדים וכאלה טובים בבפנים שלהם, היתה שם אהבה ושמחה אמיתיים שהצליחו לשבור אפילו את החום של שישי-צהריים בתל-אביב.
אחרי הטקס היפה והשיר המקסים שחבר קרוב שר להם, נעמה וארד התחילו להזיז עניינים ברחבה. היה שמח, היה מקפיץ, היה פשוט תענוג.

בסוף, לפני שהדליקו את האורות, עמדתי רגע בצד והסתכלתי עליהם, על נעמה ועל ארד.
אני אוהב אנשים כאלה, שנכנסים ישר ללב בלי לעשות יותר מדי רוח, בפשטות, בנעימות, ונותנים לך תחושה שבעצם אתם מכירים כבר מלא זמן וזה רק מקרה שלא נפגשתם עד אותו רגע.

סטילס – שי פרנקו

טאיס ואיתמר

מאת: צור

הרבה מהזוגות שלנו מגיעים מעולמות תוכן דומים לשלנו. אומנות, צילום, אדריכלות, עיצוב גרפי – תחומים שבהרבה מובנים מדברים בשפה דומה לשלנו, מייחסים הרבה חשיבות לאסתטיקה ונראות, ליצירתיות, ובעצם – לרעיונות והביטוי הויזואלי שלהם.
זה מרגש כל פעם מחדש, כשאנשים מעולמות היצירה, רואים בנו בחירה מתאימה לתיעוד יום החתונה שלהם.

לכן, כשטאיס ואיתמר – מעצבת ומוזיקאי – פנו אלינו, שוב חווינו את ההתרגשות הנעימה הזו. מה שהגיע אחר כך היה אפילו טוב יותר ממה שציפינו.

יחד עם ארבל אשד (מעצבת אירועים בדימוס, קרובת משפחה וגם כלה שלי), טאיס הפכה את החתונה שלה ושל איתמר למפגן טעם משובח ביותר. אפילו הדירה שלהם היתה אחת הדירות היפות והמגניבות שיצא לי לצלם בהן.

בעוד שטאיס היתה אחראית לצד הויזואלי של היום, איתמר היה אחראי לצד המוזיקלי-אומנותי, שכלל נאמבר מרגש שלו בכניסה לחופה (נראה אתכם מצליחים לשיר לאהבת חייכם מול קהל של 300 איש בלי לזייף), ומסיבת ריקודים מקפיצה בהובלה של להקת גברבנד המשובחת.

בהמשך ישיר לחתונה, גם העריכה של הסרט שלהם נעשתה באופן שמייצג אותם, ולבקשתם (ולשמחתי הרבה) הרשינו לעצמינו לשחק, להפתיע ולהביא משהו מגניב, עם אמירה ויזואלית שהולמת את האופי (והיופי) שלהם כיוצרים, כאנשים וכזוג שהיתה לו חתונה סופר-קולית ונוטפת סטייל.

טאיס ואיתמר, אל תפסיקו להיות אתם, זה הכי יפה לכם.

סטילס – גיל ורון

טיפאני וגון

מאת: צור

אפשר לומר הרבה דברים על טיפאני וגון.
הם מהאנשים האלה, שבמבט מהצד נראים קצת too good to be true – מתוקים, נעימים, חמים ואוהבים, יפים, מצליחנים, מפרגנים – בקיצור, אין עליהם.

אבל כשמתקרבים קצת מבינים שזו האמת לאמיתה. שהם באמת כאלו.
אני אוהב ליצור לזוגות שלי סרטים שמרגישים שלהם. ובשביל זה צריך שהם יסמכו עליי, יתנו לי לעשות את מה שאני הכי אוהב (ויודע) ויאפשרו לי להראות להם, דרך העיניים והלב שלי, אותם.

טיפאני וגון איפשרו לי, ובגדול.
הם נתנו לי את כל מה שהייתי צריך כדי להיות הכי אני, מה שאיפשר לי ליצור להם סרט שהוא הכי הם בעצמם.
החיבור המיידי שלנו ביום החתונה, התחושה שהם סומכים עלי, ושאני מבין אותם, האוירה הקלילה והכיפית, והשמחה האמיתית שהתפרצה מהם תוך כדי – הכל עבר דרך העדשה, הכל נכנס לסרט, ואפשר פשוט להרגיש את זה.

אז תכירו – טיפאני וגון, זוג יקר ואהוב, שעשה אותי פשוט מאושר.

צילום סטילס – שי פרנקו

עתיד מתוק ?

מאת: צור

"כולם כולם נוסעים רחוק
מחפשים עתיד מתוק
ורק אני בבוקר קם
בקו חמש נוסע אל הים"

כך שר לו יובל בנאי בשיר של משינה.
ככה זה נראה בחזיון הטכנולוגי-אפוקליפטי של  Keiichi Matsuda.

מעבר לעבודה המטורפת ברמה העיצובית והטכנולוגית, יש כאן דיון מרתק על משמעות הטכנולוגיה בעתיד האנושות ברמה היומיומית וברמה המוסרית, ואיפה צריך לעבור הגבול בכל הנוגע לחיבור בין העולם הפיזי-אנושי לעולם הוירטואלי-טכנולוגי.

מעניין מי מכם כבר מתחיל לחסוך למכשיר שיתמוך ברעיון הזה, ומי כבר חושב שעדיף לחזור ל-Nokia 5120.

ולמי שרוצה לעקוב אחרי כל הפרויקט הזה, זה המקום.

יום יבוא וגם זה יקרה.

אלה וכפיר

מאת: צור

אלה וכפיר הם חברים טובים של זוג שכבר צילמתי, דנה ואלעד. וכשאלה התקשרה זה בערך הדבר הראשון שהיא אמרה לי, ואני כמובן שמחתי מאד. שמחתי ונלחצתי.
תשאלו למה?
אז כן, הם כבר ראו ואהבו את מה שאנחנו עושים בסרט של חברים שלהם, וגם מכירים את הנפשות הפועלות ומחכים כבר להינות מחברתנו, אבל ישנו גם הענייין שהם רוצים סרט שיהיה שלהם, וכשיש להם את הדוגמא של החברים שלהם, לנו זה הופך להיות קצת מאתגר יותר – לעשות כזה טוב, אבל שיהיה הם.

תוך כדי השיחות שלנו וההתכתבויות למדתי להכיר את אלה וכפיר, לגלות עוד פרטים מעניינים עליהם (למשל שהם, כמונו, הכירו בעקבות שירות צבאי משותף בחיל האויר, אפילו באותו בסיס, ובאותה הטייסת), ויכולתי כבר להבין מול מי אני הולך לעמוד ביום האירוע.

כל זוג שאני מצלם מגיע עם התובנות שלו, החששות שלו, הדרך המיוחדת בה הוא מגיב להתרגשות, והטעם שלו. השוני הזה הוא מה שעוזר לי לייצר לכל זוג סרט קצת אחר, שיתאים לאופי שלו.
ההבנה וההתאמה של הצילום לזוג הספציפי, הדגשים בעריכה של כל אירוע, שמתאימים להתרחשויות השונות, הבחירות המוזיקליות – כל אלו הם הכלים שעוזרים לי לתת לכל זוג את פיסת הזיכרון האישית שלו.

אלה וכפיר ידעו לכוון אותי, לתת לי את הדגשים שלהם, ולהיות באמת הם לאורך כל היום. הם גם נתנו לי את החופש היצירתי שאני כל כך צריך כדי להפיק להם את הסרט שלהם, ובאמת יצא להם סרט שהוא לגמרי הם.

לשם שינוי אני חולק איתכם הפעם דווקא את קליפ הסיום, שנותן הצצה לדברים שקורים תוך כדי, מסביב למרכז הרחבה, והם הרבה פעמים הדברים שמגדירים לי מבחינתי מי זה הזוג שעומד לי מול המצלמה ואיך אני רואה אותו דרך העדשה שלי.
אלה וכפיר, תודה.

סטילס – שי פרנקו