יום חמישי שמח #50

מאת: צור

(for English version go down)

פעם היה לנו יומן אישי. מחברת מיוחדת, לפעמים מקושטת, שהיינו כותבים בה מחשבות, רעיונות או פשוט חוויות מהיום-יום שלנו.
תלוי בתוכן, אבל לרוב, היומן היה משהו מאד אישי, פרטי, כזה שלא היינו רוצים שמישהו אחר יקרא ובטח לא לפרסם אותו בפומבי ועוד לרצות שיגיבו על מה שכתוב בו.

היום נראה שהמצב קצת שונה. כולנו משתפים את החיים שלהם (במידה כזו או אחרת) מול כל העולם, ואפילו מרגישים שזה טוב ונעים לנו. התחושה שעולה בנו כשאנחנו מקבלים לייק או שמישהו מתחיל לעקוב אחרי הפרופיל שלנו גורמת לנו להרגיש טוב עם עצמנו. כנראה שאנחנו עושים דברים חשובים, משמעותיים.

אפשר להתווכח על כמה התחושה הזו היא אמיתית, או כמה התגובות שאנו מקבלים על הבחירות שלנו (שאנחנו מחליטים לשתף עם העולם) הן אמיתיות ומייצגות את מי שעומד מאחוריהן, ובכלל – האם כל התופעה הזו היא משהו שעושה טוב לחברה בכלל ולנו בפרט. אבל אי אפשר להתווכח עם השטף ההולך וגדל של צורך לשתף בחוויות.

אז מה הדרך הטובה ביותר בעיני להכין יומן שכזה בעידן שלנו?  נכון. וידאו.
הנה דוגמה מצויינת לסדרת יומני וידאו שהחבורה המוכשרת והשמחה של ההרכב המשובח OH WONDER התחילה לעשות במהלך מסע ההופעות שלהם לפני כשנה וקצת.
אוסף של רגעים, שנותן הצצה חטופה לאורח החיים המוטרף משהו של להקה במהלך סיבוב הופעות. יש פה הכל מהכל – מה הם אוכלים, איפה הם מנגנים, כמה גדול האולם היום, מה הם עושים בין הופעה להופעה ועוד המון פיסות מידע קטנות, שיחד עם אופי הצילום, מצליח להרגיש מאד אותנטי, וכן, גם אישי.

for those of you who don't read Hebrew:

Back in the days, we used to have a personal diary. Special notebook, sometimes decorated, in which we wrote our thoughts, ideas or simply our everyday life experiences.
Depends on the content, usually, the diary was something very personal, private, that we wouldn't want someone to read or share it publicly, and others to respond to the content in it.

Today things are a little different. We all share our life experiences (to some extent) in front of the whole world, and even feel good about it. That feeling we get when someone Likes our thoughts, or when someone starts to follow us, makes us feel good about ourselves. perhaps we are doing something important, significant.

One can argue about if this feeling is even real, or some comments that we receive on our choices (that we decide to share) are real and represent the person standing behind them, and in general – is all this phenomenon is something that does good for society in general and us in particular. But you can not argue with the growing flood of having to share our experiences with everyone.

So what is the best way to prepare such diary these days?  Video.
Here is a great example of a series of video diaries of the fine & talented ensemble OH WONDER, which they began making during their world-wide tour last year.
A collection of moments, that gives us a glimpse of the somewhat insane lifestyle of the band while on tour. There is a little of everything – what do they eat, where do they play, how large is the venue today, what do they do between shows, and lots of other small pieces of information, which together with the casual nature of videography, manages to feel very authentic, and even personal.

 

רחלי ואורי

מאת: צור

רחלי ואורי מביאים איתם שני איפיונים שגם אני יכול למצוא בעצמי, וזה רק חלק ממה שגרם לי להתחבר אליהם כל כך מהר.
רחלי היא מושבניקית. עם הטרקטור הישן בחצר, השדה הפתוח מאחורי הבית, הדלת האחורית שתמיד פתוחה, והשלווה הזו, שמי שגדל קרוב לאדמה סופג אותה עמוק עמוק.
 LUMA

וידאו חתונה
אורי הוא ירושלמי, אמנם אני לא ממש יכול להגדיר את עצמי גם ככזה (אני חושב שצריך כמות מסויימת של שנות חיים בעיר כדי לקבל את התואר) אבל האפיזודה שלי בירושלים השאירה את חותמה עליי ונתנה לי יכולת לראות כמה האנשים בעיר המורכבת הזו מיוחדים, מסקרנים ועושים טוב בלב.

בנוסף לשורשים המיוחדים שלהם, גם העתיד שלהם סיקרן אותי וגרם לי להעריך אותם עוד קצת. רחלי ואורי ידעו כבר מראש שאחרי החתונה הם הולכים לקחת את החיים שלהם, ולעבור לסין הרחוקה בעקבות העבודה החדשה של אורי. אז מעבר להתרגשות הרגילה של יום חתונה, כל החברים, בני המשפחה והאורחים היו בהתרגשות שיא, כי החמודים האלה עוד רגע עולים על מטוס ולצאת להרפתקאה מיוחדת במינה.

את הצילומים עשינו בחצר הבית במושב, בין העצים, השדות והטרקטור, וגם בכרמים שליד מקום האירוע, ובספונטניות של הרגע האחרון מצאנו את עצמנו מצלמים אותם בסיטואציה סמלית ביותר באתר בנייה של בית יביל. כזה שמצד אחד הוא בית, ומצד שני הוא גם נייד. סוג של מטאפורה מדויקת למדי ליום המרגש הזה ולמה שיבוא אחריו.

racheli ori 4

racheli ori 5

racheli ori 6

racheli ori 7

רחלי ואורי המשיכו להפתיע לאורך כל האירוע, עם דברים יפים ומרגשים שאמרו אחד לשניה בחופה, אביזרי בריכה מדליקים (מי ראה את התנין שלי?!?) והשוס – בגד הים המחוייט של אורי. שאפו.

ובניגוד למחשבה שהילדה הרגועה מהמושב והילד-טוב-ירושלים האלו ירצו סרט רגוע ורומנטי עם ציוץ ציפורים ברקע, הם הלכו על הקצה השני של הסקאלה וביקשו משהו קצת יותר, איך לומר… מעניין. בדיוק כמוהם.

יקיריי, אני יודע שאתם כבר עושים חיל שם בניכר, תמשיכו לחגוג את השילוב הנדיר והמיוחד הזה שלכם ותהנו מכל רגע, לפחות כמו שאני נהניתי איתכם.

סטילס – נועה מגר

תמרה ולירם

מאת: צור

יש משהו בזוגות שמכירים אחד את השניה הרבה שנים שהופך את עניין החתונה למשהו קצת אחר. ההיכרות העמוקה הזו נותנת עומק לדברים.
כל הבחירות וההחלטות לגבי היום המרגש הזה  נעשות ממקום מלא בחוויות שנצברו לאורך השנים, וזה מרגיש שהאירוע הוא סוג של סיכום ביניים של מה שהיה עד עכשיו, ושער לעתיד לבוא.

כך היה גם בחתונה של תמרה ולירם. שניהם גדלו יחד בקיבוץ, מכירים מגיל צעיר מאד, וחולקים חוויות מקבילות מכל שלב משמעותי בחיים.
כיאה לחתונה בקיבוץ, האירוע נערך בלב השדות, כשמולם טרקטור עם עגלה, ולצידם המטע וערימות החציר, ובין לבין הסתובבו, טעמו ופיזזו חבריהם הקרובים (והמשותפים ברובם) ובני המשפחה הנרגשים.

האוירה האינטימית והנינוחה השתלבה מצויין עם העיצוב שברובו היה מעשה ידיהם, והיה אפשר לראות את האושר קורן מהפנים שלהם בכל רגע ורגע.

הבחירה שלהם לחגוג במקום שבשבילם הוא הבית, נתנה לי הזדמנות להכיר אותם קצת יותר לעומק ולראות איזה שני אנשים מיוחדים עומדים לי מול העדשה, ולתעד אותם כשהם נרגשים, אוהבים ומאושרים.

 

סטילס – עדי פרץ