נועה וגיל

מאת: צור

הקסם בין שני אנשים אוהבים מייצר את חומר הגלם הכי טוב. אנחנו מאמינים גדולים במשפט הזה (הי, אנחנו כתבנו אותו), והחתונה של נועה וגיל היא דוגמה מצויינת לכך.

נועה התארגנה יחד עם החברות הטובות, וגיל הביא איתו גם כן חבורה מכובדת, כך שהמפגש שלהם היה נראה כמו מיני חתונה מבחינת כמות האנשים שצפו בו בהתרגשות מהצד. אפשר לומר התחלה טובה 🙂

המשך היום היה שמח ועליז, נועה וגיל לא הפסיקו לחייך, לצחוק ולהינות מהצילומים. ככה זה כשאוהבים, כבר אמרנו.

כשהגענו ל"בית על הים" ושחררנו אותם קצת לנוח, גיל לא יכל שלא לתהות למה הדי-ג'יי צריך במה גדולה ורמקולים ענקיים, והתחיל להעלות השערות שמכינים להם איזו הופעה בהפתעה. שמות נזרקו באויר, אבל בגבורה רבה הצלחנו לשמור על ההפתעה, ורק כשסטטיק ובן-אל עלו לבמה הוא הבין כמה החבר'ה שלהם אוהבים אותם ועד כמה הם רצו לשמח חתן וכלה.

בסוף, אחרי שכולם הלכו, ורק המשפחה הקרובה נשארה, הסתכלתי עליהם רגע מהצד וראיתי עד כמה המשפט הזה נכון. נועה וגיל סיפקו לי את חומר הגלם הכי טוב ואפילו לא הייתי צריך להגיד להם כלום, הם פשוט היו שם, לאורך כל היום, בתוך הרגע, וזה היה קסום.

סטילס – שי פרנקו

מודעות פרסומת

הדס ואמיר

מאת: צור

כשהפגישה הראשונה של שני בני זוג מתרחשת בתאריך מאד משמעותי לאחד מהם, סביר שזה משהו שילך איתם אחר כך לאורך הדרך.
כך קרה להדס ואמיר. הם נפגשו לראשונה ביום בו ציינה הדס את יום פטירתו של אביה ז"ל, ומשהו גרם לה להבין שזה לא מקרי.


כמה שנים קדימה – הדס ואמיר עומדים תחת החופה בצהרי יום שישי, והדס מספרת לקהל שהגיע לחגוג איתם את הסיפור. עכשיו כבר ברור לכולם שהיא צדקה, ואני תוהה אם משב הרוח הנעים שפתאום הופיע לו בצהרי היום הוא לא עוד סימן שמשהו טוב קורה פה.

יש משהו בחתונות בשישי בצהרים שהופך אותן לפחות לחוצות. אולי זו השמש, אולי זה שאפשר לבוא בכפכפים, אולי זה שהכל נראה כל כך טבעי ויפה בתאורה הטבעית של השמש.
מה שבטוח – גם כשברקע זכרונות מימים קלים פחות מתערבבים בשמחה הגדולה הזו, האווירה הקלילה הזו עושה הרבה שמח ונעים בלב.

הדס ואמיר, תודה שעשיתם לי ככה נעים ושמח בלב.

 

סטילס – שי פרנקו

הדס ותומר

מאת: צור

חתונה היא חגיגה של אהבה, את זה כולם יודעים. אבל מעבר לכך, חתונה היא גם איחוד  של משפחות, ומפגש חברתי.
תמיד מעניין אותי לראות איך המשפחות מגיבות ליום המיוחד הזה, ואיך החיבור שקיים בין הכלה והחתן מתבטא בחיבור של המשפחות.

ואם במשפחות עסקינן, אי אפשר בלי המופע / הסרטון / הברכה (כל התשובות נכונות) המשפחתיים.
אבא של הדס בחר לכתוב ולשיר לה ולתומר שיר שמספר בדרכו היפה את הסיפור שלהם, דרך העיניים שלו כאבא שמשחרר את בתו לידיו האוהבות של בן זוגה, וזה היה מרגש ומקסים בדיוק כמו שזה נשמע.

הדס ותומר חגגו אל תוך הלילה יחד עם החברים והמשפחות, ומאותו ערב הפכו בעצמם למשפחה חדשה, שמחה ומאושרת.

 

 

נעמה וארד

מאת: צור

איך יודעים שמכירים מישהו באמת?  מה הופך פגישה שלנו עם מישהו לנעימה?  איך יכול להיות שבן אדם שמעולם לא פגשת מרגיש לך באופן מיידי כחבר?

כבר שנים שאני מכיר את הקול שלה. כולכם בעצם מכירים. ופתאום, הקול הנעים, המעניין והחכם הזה מדבר אליי, לצור, וברגע אחד ממלאת אותי תחושה נעימה של שיחה עם מישהו שאני מכיר כבר ממזמן.

השיחה שלי עם נעמה – נעמה חן, שדרנית הרדיו – התחילה בתחושה כזו. נעימה, מוכרת, אני אעז אפילו לומר מרגשת, בכל זאת לא כל יום שדרנית מוכרת ומשובחת שכזו מתקשרת אליי…
ומאז ועד יום החתונה כל מייל, שיחה או התכתבות בוואטסאפ היתה מלווה באותה תחושה של שיחת חברים.

כשהגיע יום החתונה התרגשתי לפגוש אותה ואת ארד. מבחינתי זה היה לפגוש דמות שאפשר לומר היתה חלק מחיי אפילו בלי שהתכוונתי לכך. לאורך השנים, בנסיעות הארוכות והרבות שלי כחלק מהעבודה, הקשבתי לקול שלה אין ספור פעמים, היא ליוותה אותי ועוד המוני בית ישראל בדרכנו מפה לשם בנעימות שהולמת את שמה בצורה מופלאה.

ואכן, לא הופתעתי כשראיתי אותה לראשונה. חיוך ענק, מבט שמח ומלא חוכמה, וכולה משדרת קוליות בלתי מתאמצת שכזו.
ארד, שהגיע לפגוש אותה כשכבר היתה לבושה ומוכנה, היווה תוספת מושלמת לתמונה – עם לוק מלא סטייל, עיניים כחולות וטובות ופאסון של גבר-גבר שבא לקחת את אהובתו אל התחנה הבאה בחיים שלהם.

כשהתחילו להגיע האורחים הבנתי שזה לא רק אני שמרגיש שיש מולי שני אנשים מיוחדים וכאלה טובים בבפנים שלהם, היתה שם אהבה ושמחה אמיתיים שהצליחו לשבור אפילו את החום של שישי-צהריים בתל-אביב.
אחרי הטקס היפה והשיר המקסים שחבר קרוב שר להם, נעמה וארד התחילו להזיז עניינים ברחבה. היה שמח, היה מקפיץ, היה פשוט תענוג.

בסוף, לפני שהדליקו את האורות, עמדתי רגע בצד והסתכלתי עליהם, על נעמה ועל ארד.
אני אוהב אנשים כאלה, שנכנסים ישר ללב בלי לעשות יותר מדי רוח, בפשטות, בנעימות, ונותנים לך תחושה שבעצם אתם מכירים כבר מלא זמן וזה רק מקרה שלא נפגשתם עד אותו רגע.

סטילס – שי פרנקו

טאיס ואיתמר

מאת: צור

הרבה מהזוגות שלנו מגיעים מעולמות תוכן דומים לשלנו. אומנות, צילום, אדריכלות, עיצוב גרפי – תחומים שבהרבה מובנים מדברים בשפה דומה לשלנו, מייחסים הרבה חשיבות לאסתטיקה ונראות, ליצירתיות, ובעצם – לרעיונות והביטוי הויזואלי שלהם.
זה מרגש כל פעם מחדש, כשאנשים מעולמות היצירה, רואים בנו בחירה מתאימה לתיעוד יום החתונה שלהם.

לכן, כשטאיס ואיתמר – מעצבת ומוזיקאי – פנו אלינו, שוב חווינו את ההתרגשות הנעימה הזו. מה שהגיע אחר כך היה אפילו טוב יותר ממה שציפינו.

יחד עם ארבל אשד (מעצבת אירועים בדימוס, קרובת משפחה וגם כלה שלי), טאיס הפכה את החתונה שלה ושל איתמר למפגן טעם משובח ביותר. אפילו הדירה שלהם היתה אחת הדירות היפות והמגניבות שיצא לי לצלם בהן.

בעוד שטאיס היתה אחראית לצד הויזואלי של היום, איתמר היה אחראי לצד המוזיקלי-אומנותי, שכלל נאמבר מרגש שלו בכניסה לחופה (נראה אתכם מצליחים לשיר לאהבת חייכם מול קהל של 300 איש בלי לזייף), ומסיבת ריקודים מקפיצה בהובלה של להקת גברבנד המשובחת.

בהמשך ישיר לחתונה, גם העריכה של הסרט שלהם נעשתה באופן שמייצג אותם, ולבקשתם (ולשמחתי הרבה) הרשינו לעצמינו לשחק, להפתיע ולהביא משהו מגניב, עם אמירה ויזואלית שהולמת את האופי (והיופי) שלהם כיוצרים, כאנשים וכזוג שהיתה לו חתונה סופר-קולית ונוטפת סטייל.

טאיס ואיתמר, אל תפסיקו להיות אתם, זה הכי יפה לכם.

סטילס – גיל ורון

טיפאני וגון

מאת: צור

אפשר לומר הרבה דברים על טיפאני וגון.
הם מהאנשים האלה, שבמבט מהצד נראים קצת too good to be true – מתוקים, נעימים, חמים ואוהבים, יפים, מצליחנים, מפרגנים – בקיצור, אין עליהם.

אבל כשמתקרבים קצת מבינים שזו האמת לאמיתה. שהם באמת כאלו.
אני אוהב ליצור לזוגות שלי סרטים שמרגישים שלהם. ובשביל זה צריך שהם יסמכו עליי, יתנו לי לעשות את מה שאני הכי אוהב (ויודע) ויאפשרו לי להראות להם, דרך העיניים והלב שלי, אותם.

טיפאני וגון איפשרו לי, ובגדול.
הם נתנו לי את כל מה שהייתי צריך כדי להיות הכי אני, מה שאיפשר לי ליצור להם סרט שהוא הכי הם בעצמם.
החיבור המיידי שלנו ביום החתונה, התחושה שהם סומכים עלי, ושאני מבין אותם, האוירה הקלילה והכיפית, והשמחה האמיתית שהתפרצה מהם תוך כדי – הכל עבר דרך העדשה, הכל נכנס לסרט, ואפשר פשוט להרגיש את זה.

אז תכירו – טיפאני וגון, זוג יקר ואהוב, שעשה אותי פשוט מאושר.

צילום סטילס – שי פרנקו

אלה וכפיר

מאת: צור

אלה וכפיר הם חברים טובים של זוג שכבר צילמתי, דנה ואלעד. וכשאלה התקשרה זה בערך הדבר הראשון שהיא אמרה לי, ואני כמובן שמחתי מאד. שמחתי ונלחצתי.
תשאלו למה?
אז כן, הם כבר ראו ואהבו את מה שאנחנו עושים בסרט של חברים שלהם, וגם מכירים את הנפשות הפועלות ומחכים כבר להינות מחברתנו, אבל ישנו גם הענייין שהם רוצים סרט שיהיה שלהם, וכשיש להם את הדוגמא של החברים שלהם, לנו זה הופך להיות קצת מאתגר יותר – לעשות כזה טוב, אבל שיהיה הם.

תוך כדי השיחות שלנו וההתכתבויות למדתי להכיר את אלה וכפיר, לגלות עוד פרטים מעניינים עליהם (למשל שהם, כמונו, הכירו בעקבות שירות צבאי משותף בחיל האויר, אפילו באותו בסיס, ובאותה הטייסת), ויכולתי כבר להבין מול מי אני הולך לעמוד ביום האירוע.

כל זוג שאני מצלם מגיע עם התובנות שלו, החששות שלו, הדרך המיוחדת בה הוא מגיב להתרגשות, והטעם שלו. השוני הזה הוא מה שעוזר לי לייצר לכל זוג סרט קצת אחר, שיתאים לאופי שלו.
ההבנה וההתאמה של הצילום לזוג הספציפי, הדגשים בעריכה של כל אירוע, שמתאימים להתרחשויות השונות, הבחירות המוזיקליות – כל אלו הם הכלים שעוזרים לי לתת לכל זוג את פיסת הזיכרון האישית שלו.

אלה וכפיר ידעו לכוון אותי, לתת לי את הדגשים שלהם, ולהיות באמת הם לאורך כל היום. הם גם נתנו לי את החופש היצירתי שאני כל כך צריך כדי להפיק להם את הסרט שלהם, ובאמת יצא להם סרט שהוא לגמרי הם.

לשם שינוי אני חולק איתכם הפעם דווקא את קליפ הסיום, שנותן הצצה לדברים שקורים תוך כדי, מסביב למרכז הרחבה, והם הרבה פעמים הדברים שמגדירים לי מבחינתי מי זה הזוג שעומד לי מול המצלמה ואיך אני רואה אותו דרך העדשה שלי.
אלה וכפיר, תודה.

סטילס – שי פרנקו

יום חמישי שמח #50

מאת: צור

(for English version go down)

פעם היה לנו יומן אישי. מחברת מיוחדת, לפעמים מקושטת, שהיינו כותבים בה מחשבות, רעיונות או פשוט חוויות מהיום-יום שלנו.
תלוי בתוכן, אבל לרוב, היומן היה משהו מאד אישי, פרטי, כזה שלא היינו רוצים שמישהו אחר יקרא ובטח לא לפרסם אותו בפומבי ועוד לרצות שיגיבו על מה שכתוב בו.

היום נראה שהמצב קצת שונה. כולנו משתפים את החיים שלהם (במידה כזו או אחרת) מול כל העולם, ואפילו מרגישים שזה טוב ונעים לנו. התחושה שעולה בנו כשאנחנו מקבלים לייק או שמישהו מתחיל לעקוב אחרי הפרופיל שלנו גורמת לנו להרגיש טוב עם עצמנו. כנראה שאנחנו עושים דברים חשובים, משמעותיים.

אפשר להתווכח על כמה התחושה הזו היא אמיתית, או כמה התגובות שאנו מקבלים על הבחירות שלנו (שאנחנו מחליטים לשתף עם העולם) הן אמיתיות ומייצגות את מי שעומד מאחוריהן, ובכלל – האם כל התופעה הזו היא משהו שעושה טוב לחברה בכלל ולנו בפרט. אבל אי אפשר להתווכח עם השטף ההולך וגדל של צורך לשתף בחוויות.

אז מה הדרך הטובה ביותר בעיני להכין יומן שכזה בעידן שלנו?  נכון. וידאו.
הנה דוגמה מצויינת לסדרת יומני וידאו שהחבורה המוכשרת והשמחה של ההרכב המשובח OH WONDER התחילה לעשות במהלך מסע ההופעות שלהם לפני כשנה וקצת.
אוסף של רגעים, שנותן הצצה חטופה לאורח החיים המוטרף משהו של להקה במהלך סיבוב הופעות. יש פה הכל מהכל – מה הם אוכלים, איפה הם מנגנים, כמה גדול האולם היום, מה הם עושים בין הופעה להופעה ועוד המון פיסות מידע קטנות, שיחד עם אופי הצילום, מצליח להרגיש מאד אותנטי, וכן, גם אישי.

for those of you who don't read Hebrew:

Back in the days, we used to have a personal diary. Special notebook, sometimes decorated, in which we wrote our thoughts, ideas or simply our everyday life experiences.
Depends on the content, usually, the diary was something very personal, private, that we wouldn't want someone to read or share it publicly, and others to respond to the content in it.

Today things are a little different. We all share our life experiences (to some extent) in front of the whole world, and even feel good about it. That feeling we get when someone Likes our thoughts, or when someone starts to follow us, makes us feel good about ourselves. perhaps we are doing something important, significant.

One can argue about if this feeling is even real, or some comments that we receive on our choices (that we decide to share) are real and represent the person standing behind them, and in general – is all this phenomenon is something that does good for society in general and us in particular. But you can not argue with the growing flood of having to share our experiences with everyone.

So what is the best way to prepare such diary these days?  Video.
Here is a great example of a series of video diaries of the fine & talented ensemble OH WONDER, which they began making during their world-wide tour last year.
A collection of moments, that gives us a glimpse of the somewhat insane lifestyle of the band while on tour. There is a little of everything – what do they eat, where do they play, how large is the venue today, what do they do between shows, and lots of other small pieces of information, which together with the casual nature of videography, manages to feel very authentic, and even personal.

 

רחלי ואורי

מאת: צור

רחלי ואורי מביאים איתם שני איפיונים שגם אני יכול למצוא בעצמי, וזה רק חלק ממה שגרם לי להתחבר אליהם כל כך מהר.
רחלי היא מושבניקית. עם הטרקטור הישן בחצר, השדה הפתוח מאחורי הבית, הדלת האחורית שתמיד פתוחה, והשלווה הזו, שמי שגדל קרוב לאדמה סופג אותה עמוק עמוק.
 LUMA

וידאו חתונה
אורי הוא ירושלמי, אמנם אני לא ממש יכול להגדיר את עצמי גם ככזה (אני חושב שצריך כמות מסויימת של שנות חיים בעיר כדי לקבל את התואר) אבל האפיזודה שלי בירושלים השאירה את חותמה עליי ונתנה לי יכולת לראות כמה האנשים בעיר המורכבת הזו מיוחדים, מסקרנים ועושים טוב בלב.

בנוסף לשורשים המיוחדים שלהם, גם העתיד שלהם סיקרן אותי וגרם לי להעריך אותם עוד קצת. רחלי ואורי ידעו כבר מראש שאחרי החתונה הם הולכים לקחת את החיים שלהם, ולעבור לסין הרחוקה בעקבות העבודה החדשה של אורי. אז מעבר להתרגשות הרגילה של יום חתונה, כל החברים, בני המשפחה והאורחים היו בהתרגשות שיא, כי החמודים האלה עוד רגע עולים על מטוס ולצאת להרפתקאה מיוחדת במינה.

את הצילומים עשינו בחצר הבית במושב, בין העצים, השדות והטרקטור, וגם בכרמים שליד מקום האירוע, ובספונטניות של הרגע האחרון מצאנו את עצמנו מצלמים אותם בסיטואציה סמלית ביותר באתר בנייה של בית יביל. כזה שמצד אחד הוא בית, ומצד שני הוא גם נייד. סוג של מטאפורה מדויקת למדי ליום המרגש הזה ולמה שיבוא אחריו.

racheli ori 4

racheli ori 5

racheli ori 6

racheli ori 7

רחלי ואורי המשיכו להפתיע לאורך כל האירוע, עם דברים יפים ומרגשים שאמרו אחד לשניה בחופה, אביזרי בריכה מדליקים (מי ראה את התנין שלי?!?) והשוס – בגד הים המחוייט של אורי. שאפו.

ובניגוד למחשבה שהילדה הרגועה מהמושב והילד-טוב-ירושלים האלו ירצו סרט רגוע ורומנטי עם ציוץ ציפורים ברקע, הם הלכו על הקצה השני של הסקאלה וביקשו משהו קצת יותר, איך לומר… מעניין. בדיוק כמוהם.

יקיריי, אני יודע שאתם כבר עושים חיל שם בניכר, תמשיכו לחגוג את השילוב הנדיר והמיוחד הזה שלכם ותהנו מכל רגע, לפחות כמו שאני נהניתי איתכם.

סטילס – נועה מגר

תמרה ולירם

מאת: צור

יש משהו בזוגות שמכירים אחד את השניה הרבה שנים שהופך את עניין החתונה למשהו קצת אחר. ההיכרות העמוקה הזו נותנת עומק לדברים.
כל הבחירות וההחלטות לגבי היום המרגש הזה  נעשות ממקום מלא בחוויות שנצברו לאורך השנים, וזה מרגיש שהאירוע הוא סוג של סיכום ביניים של מה שהיה עד עכשיו, ושער לעתיד לבוא.

כך היה גם בחתונה של תמרה ולירם. שניהם גדלו יחד בקיבוץ, מכירים מגיל צעיר מאד, וחולקים חוויות מקבילות מכל שלב משמעותי בחיים.
כיאה לחתונה בקיבוץ, האירוע נערך בלב השדות, כשמולם טרקטור עם עגלה, ולצידם המטע וערימות החציר, ובין לבין הסתובבו, טעמו ופיזזו חבריהם הקרובים (והמשותפים ברובם) ובני המשפחה הנרגשים.

האוירה האינטימית והנינוחה השתלבה מצויין עם העיצוב שברובו היה מעשה ידיהם, והיה אפשר לראות את האושר קורן מהפנים שלהם בכל רגע ורגע.

הבחירה שלהם לחגוג במקום שבשבילם הוא הבית, נתנה לי הזדמנות להכיר אותם קצת יותר לעומק ולראות איזה שני אנשים מיוחדים עומדים לי מול העדשה, ולתעד אותם כשהם נרגשים, אוהבים ומאושרים.

 

סטילס – עדי פרץ