הדס ותומר

מאת: צור

חתונה היא חגיגה של אהבה, את זה כולם יודעים. אבל מעבר לכך, חתונה היא גם איחוד  של משפחות, ומפגש חברתי.
תמיד מעניין אותי לראות איך המשפחות מגיבות ליום המיוחד הזה, ואיך החיבור שקיים בין הכלה והחתן מתבטא בחיבור של המשפחות.

ואם במשפחות עסקינן, אי אפשר בלי המופע / הסרטון / הברכה (כל התשובות נכונות) המשפחתיים.
אבא של הדס בחר לכתוב ולשיר לה ולתומר שיר שמספר בדרכו היפה את הסיפור שלהם, דרך העיניים שלו כאבא שמשחרר את בתו לידיו האוהבות של בן זוגה, וזה היה מרגש ומקסים בדיוק כמו שזה נשמע.

הדס ותומר חגגו אל תוך הלילה יחד עם החברים והמשפחות, ומאותו ערב הפכו בעצמם למשפחה חדשה, שמחה ומאושרת.

 

 

נעמה וארד

מאת: צור

איך יודעים שמכירים מישהו באמת?  מה הופך פגישה שלנו עם מישהו לנעימה?  איך יכול להיות שבן אדם שמעולם לא פגשת מרגיש לך באופן מיידי כחבר?

כבר שנים שאני מכיר את הקול שלה. כולכם בעצם מכירים. ופתאום, הקול הנעים, המעניין והחכם הזה מדבר אליי, לצור, וברגע אחד ממלאת אותי תחושה נעימה של שיחה עם מישהו שאני מכיר כבר ממזמן.

השיחה שלי עם נעמה – נעמה חן, שדרנית הרדיו – התחילה בתחושה כזו. נעימה, מוכרת, אני אעז אפילו לומר מרגשת, בכל זאת לא כל יום שדרנית מוכרת ומשובחת שכזו מתקשרת אליי…
ומאז ועד יום החתונה כל מייל, שיחה או התכתבות בוואטסאפ היתה מלווה באותה תחושה של שיחת חברים.

כשהגיע יום החתונה התרגשתי לפגוש אותה ואת ארד. מבחינתי זה היה לפגוש דמות שאפשר לומר היתה חלק מחיי אפילו בלי שהתכוונתי לכך. לאורך השנים, בנסיעות הארוכות והרבות שלי כחלק מהעבודה, הקשבתי לקול שלה אין ספור פעמים, היא ליוותה אותי ועוד המוני בית ישראל בדרכנו מפה לשם בנעימות שהולמת את שמה בצורה מופלאה.

ואכן, לא הופתעתי כשראיתי אותה לראשונה. חיוך ענק, מבט שמח ומלא חוכמה, וכולה משדרת קוליות בלתי מתאמצת שכזו.
ארד, שהגיע לפגוש אותה כשכבר היתה לבושה ומוכנה, היווה תוספת מושלמת לתמונה – עם לוק מלא סטייל, עיניים כחולות וטובות ופאסון של גבר-גבר שבא לקחת את אהובתו אל התחנה הבאה בחיים שלהם.

כשהתחילו להגיע האורחים הבנתי שזה לא רק אני שמרגיש שיש מולי שני אנשים מיוחדים וכאלה טובים בבפנים שלהם, היתה שם אהבה ושמחה אמיתיים שהצליחו לשבור אפילו את החום של שישי-צהריים בתל-אביב.
אחרי הטקס היפה והשיר המקסים שחבר קרוב שר להם, נעמה וארד התחילו להזיז עניינים ברחבה. היה שמח, היה מקפיץ, היה פשוט תענוג.

בסוף, לפני שהדליקו את האורות, עמדתי רגע בצד והסתכלתי עליהם, על נעמה ועל ארד.
אני אוהב אנשים כאלה, שנכנסים ישר ללב בלי לעשות יותר מדי רוח, בפשטות, בנעימות, ונותנים לך תחושה שבעצם אתם מכירים כבר מלא זמן וזה רק מקרה שלא נפגשתם עד אותו רגע.

סטילס – שי פרנקו

טיפאני וגון

מאת: צור

אפשר לומר הרבה דברים על טיפאני וגון.
הם מהאנשים האלה, שבמבט מהצד נראים קצת too good to be true – מתוקים, נעימים, חמים ואוהבים, יפים, מצליחנים, מפרגנים – בקיצור, אין עליהם.

אבל כשמתקרבים קצת מבינים שזו האמת לאמיתה. שהם באמת כאלו.
אני אוהב ליצור לזוגות שלי סרטים שמרגישים שלהם. ובשביל זה צריך שהם יסמכו עליי, יתנו לי לעשות את מה שאני הכי אוהב (ויודע) ויאפשרו לי להראות להם, דרך העיניים והלב שלי, אותם.

טיפאני וגון איפשרו לי, ובגדול.
הם נתנו לי את כל מה שהייתי צריך כדי להיות הכי אני, מה שאיפשר לי ליצור להם סרט שהוא הכי הם בעצמם.
החיבור המיידי שלנו ביום החתונה, התחושה שהם סומכים עלי, ושאני מבין אותם, האוירה הקלילה והכיפית, והשמחה האמיתית שהתפרצה מהם תוך כדי – הכל עבר דרך העדשה, הכל נכנס לסרט, ואפשר פשוט להרגיש את זה.

אז תכירו – טיפאני וגון, זוג יקר ואהוב, שעשה אותי פשוט מאושר.

צילום סטילס – שי פרנקו

אלה וכפיר

מאת: צור

אלה וכפיר הם חברים טובים של זוג שכבר צילמתי, דנה ואלעד. וכשאלה התקשרה זה בערך הדבר הראשון שהיא אמרה לי, ואני כמובן שמחתי מאד. שמחתי ונלחצתי.
תשאלו למה?
אז כן, הם כבר ראו ואהבו את מה שאנחנו עושים בסרט של חברים שלהם, וגם מכירים את הנפשות הפועלות ומחכים כבר להינות מחברתנו, אבל ישנו גם הענייין שהם רוצים סרט שיהיה שלהם, וכשיש להם את הדוגמא של החברים שלהם, לנו זה הופך להיות קצת מאתגר יותר – לעשות כזה טוב, אבל שיהיה הם.

תוך כדי השיחות שלנו וההתכתבויות למדתי להכיר את אלה וכפיר, לגלות עוד פרטים מעניינים עליהם (למשל שהם, כמונו, הכירו בעקבות שירות צבאי משותף בחיל האויר, אפילו באותו בסיס, ובאותה הטייסת), ויכולתי כבר להבין מול מי אני הולך לעמוד ביום האירוע.

כל זוג שאני מצלם מגיע עם התובנות שלו, החששות שלו, הדרך המיוחדת בה הוא מגיב להתרגשות, והטעם שלו. השוני הזה הוא מה שעוזר לי לייצר לכל זוג סרט קצת אחר, שיתאים לאופי שלו.
ההבנה וההתאמה של הצילום לזוג הספציפי, הדגשים בעריכה של כל אירוע, שמתאימים להתרחשויות השונות, הבחירות המוזיקליות – כל אלו הם הכלים שעוזרים לי לתת לכל זוג את פיסת הזיכרון האישית שלו.

אלה וכפיר ידעו לכוון אותי, לתת לי את הדגשים שלהם, ולהיות באמת הם לאורך כל היום. הם גם נתנו לי את החופש היצירתי שאני כל כך צריך כדי להפיק להם את הסרט שלהם, ובאמת יצא להם סרט שהוא לגמרי הם.

לשם שינוי אני חולק איתכם הפעם דווקא את קליפ הסיום, שנותן הצצה לדברים שקורים תוך כדי, מסביב למרכז הרחבה, והם הרבה פעמים הדברים שמגדירים לי מבחינתי מי זה הזוג שעומד לי מול המצלמה ואיך אני רואה אותו דרך העדשה שלי.
אלה וכפיר, תודה.

סטילס – שי פרנקו