מאת: צור
אלה וכפיר הם חברים טובים של זוג שכבר צילמתי, דנה ואלעד. וכשאלה התקשרה זה בערך הדבר הראשון שהיא אמרה לי, ואני כמובן שמחתי מאד. שמחתי ונלחצתי.
תשאלו למה?
אז כן, הם כבר ראו ואהבו את מה שאנחנו עושים בסרט של חברים שלהם, וגם מכירים את הנפשות הפועלות ומחכים כבר להינות מחברתנו, אבל ישנו גם הענייין שהם רוצים סרט שיהיה שלהם, וכשיש להם את הדוגמא של החברים שלהם, לנו זה הופך להיות קצת מאתגר יותר – לעשות כזה טוב, אבל שיהיה הם.
תוך כדי השיחות שלנו וההתכתבויות למדתי להכיר את אלה וכפיר, לגלות עוד פרטים מעניינים עליהם (למשל שהם, כמונו, הכירו בעקבות שירות צבאי משותף בחיל האויר, אפילו באותו בסיס, ובאותה הטייסת), ויכולתי כבר להבין מול מי אני הולך לעמוד ביום האירוע.
כל זוג שאני מצלם מגיע עם התובנות שלו, החששות שלו, הדרך המיוחדת בה הוא מגיב להתרגשות, והטעם שלו. השוני הזה הוא מה שעוזר לי לייצר לכל זוג סרט קצת אחר, שיתאים לאופי שלו.
ההבנה וההתאמה של הצילום לזוג הספציפי, הדגשים בעריכה של כל אירוע, שמתאימים להתרחשויות השונות, הבחירות המוזיקליות – כל אלו הם הכלים שעוזרים לי לתת לכל זוג את פיסת הזיכרון האישית שלו.
אלה וכפיר ידעו לכוון אותי, לתת לי את הדגשים שלהם, ולהיות באמת הם לאורך כל היום. הם גם נתנו לי את החופש היצירתי שאני כל כך צריך כדי להפיק להם את הסרט שלהם, ובאמת יצא להם סרט שהוא לגמרי הם.
לשם שינוי אני חולק איתכם הפעם דווקא את קליפ הסיום, שנותן הצצה לדברים שקורים תוך כדי, מסביב למרכז הרחבה, והם הרבה פעמים הדברים שמגדירים לי מבחינתי מי זה הזוג שעומד לי מול המצלמה ואיך אני רואה אותו דרך העדשה שלי.
אלה וכפיר, תודה.
סטילס – שי פרנקו
