בלוג

גל ובן

מאת: צור

גל ובן הם אנשים יצירתיים. עולם העיצוב, הפרסום ומה שביניהם מוכר להם מכמה וכמה זויות, וכנראה שזו אחת מהסיבות למה הם רצו להצטלם ליד כמה ציורי גרפיטי שקסמו להם, והתחתנו במקום ששם דגש על העיצוב והאוירה.

אני אוהב להתחבר לאנשים שאני מצלם, לנסות לגעת בהם מהמקום שלהם, להראות להם עוד זוית של מה שהם בחרו שיהיה ביום החתונה שלהם, אז זרמתי גם אני והחלטתי לצלם ולערוך להם קליפ קצת אחר, עם קונספט, עם אוירה, עם טוויסט.

צילום סטילס – שרון כהנא

 

 

מודעות פרסומת

יום חמישי שמח #59

מאת: צור

מוזיקה טובה תמיד עושה לי טוב בלב, וכשמתלווה אליה קליפ משובח אני כבר ממש בעננים.

קבלו טעימה מהאלבום האחרון של המוזיקאי והיוצר המופלא Beck, שהיה ונשאר אחד המעניינים בסביבה.

ושיהיה יום חמישי שמח!

 

יצאתי, מיד אשוב

מאת: צור

בהצלחה!
הגיע היום
אתה יוצא למקומות נפלאים!
אז שלום.


צילום – ניר עמוס

פעם בכמה שנים עולה בי הצורך הזה. לצאת למסע קטן, חלק מהמסע הגדול הזה שהוא החיים עצמם. כמו שאמר פעם איש חכם – אני רוצה להיות שם.
אפילו שכאן טוב ונעים ומוכר, משהו בתחושה של לצאת אל הלא-נודע, אל המקום שבו מרגישים קצת לא שייכים בהתחלה, אבל מאד בבית באיזשהו מובן, עושה לי פרפרים בבטן.

לפני כמעט 20 שנה יצאתי למסע הראשון שלי. כמעט לבד, אל ארץ רחוקה, קרה, מאתגרת – אלסקה. היום, רגע לפני שאני מציין 40 שנים על הכדור הזה, אני יוצא למקום שמזכיר לי את החוייה המופלאה ההיא, אבל אני מגיע אליו איש קצת אחר. אבא, בעל, יוצר ואיש מקצוע, וכן, גם הילד הזה שבי, שהלך לטייל באלסקה כי זה היה נראה לו הכי רחוק ממנו והכי קרוב אליו בו-זמנית, מצטרף להרפתקאה החדשה.

מה לא אמרו עליה – ארץ האש והקרח, אי של טבע מופלא ונדיר, ארץ בה מזג האויר משתנה כל 5 דקות בערך, מקום שבו בחלק מהזמן השמש לא שוקעת. בשבילי היא המקום שבו אני רוצה להיות עכשיו. להתרחק קצת מהשגרה, מהיום-יום, מהדברים שאני רגיל אליהם, אפילו שאני אוהב אותם, ולבחון את עצמי שם – במרחבים הקרים והמהפנטים, איפה שאולי קצת פחות נוח, איפה שהאדמה כל הזמן זזה, והרוח לא מפסיקה לנשוב. בדיוק שם אני רוצה להיות. לעצור לרגע, להתבונן, לשאול שאלות, למצוא תשובות, ובעיקר להרגיש.

אני מוכן לצאת לדרך. לגלות, להתפעל, להתגבר על אתגרים, למצוא השראה, להתחבר עוד יותר ללב שלי, ולהגיע לדבר הבא שלי. אתם מוזמנים להצטרף אליי למסע.

נתראה באיסלנד.

 

התחלות

מאת: צור

הנה היא באה, שנה חדשה. הזדמנות לקחת רגע להרהר במה שהיה, במה שיהיה. רצונות, חלומות, תקוות והגשמות. זה מרגש אותי כל פעם מחדש.

בשנה החולפת פגשתי הרבה אנשים מעוררי השראה, בין היתר גם במסגרת הפעילות שלי יחד עם  מגזין העיצוב המשובח PNIM.
אנשים (האמת שרובן המוחלט הן נשים) שיצירה ואסתטיקה היא חלק מרכזי בחיים שלהם, ויש להם תובנות מרתקות לחלוק מהמסע הזה שלהם. דרך המפגשים האלה ממש אפשר לראות איך בכל עשייה יצירתית – דרושים הרבה הקשבה ללב ואומץ לצעוד בדרכים שעוד לא נסללו.

השנה גם צילמתי המון סטארט-אפים סופר קוליים, זכיתי להכיר אנשים מדהימים, והכי כיף? שיצא לי לשחק באנימציה ו-motion graphics ולשלב אותם בוידאו. אני כל כך אוהב את האפשרויות הבלתי נגמרות של השילוב הזה ואת הקסמים שהוא יודע ליצור.

ואי אפשר שלא להתייחס גם לעולם החתונות, שבו יצא לי השנה להכיר הרבה זוגות מתוקים והרבה מקומות חדשים.
אני אוהב להגיע למקומות חדשים. לגלות בהם פינות נסתרות, זויות מיוחדות ולקבל השראה מהאופן שבו הם פשוט נמצאים בעולם. זה תמיד הופך להיות מסע לגילוי מחדש – של היכולות שלי ושל החשיבה היצירתית שלי, וזה תמיד כיף גדול.

ובקשר לזה – בקרוב מאד אצא להרפתקאה חדשה במקום מדהים, מבטיח לחזור עם הפתעות…

השנה גם שמעתי הרבה מוזיקה חדשה, ראיתי סרטים טובים וקליפים מלאי השראה, דרכם למדתי על הדרך שבה אני אוהב ליצור, על הדרך שלי ועל המקומות שאני שואף להגיע אליהם.

לכבוד השנה החדשה שמתחילה אני מאחל לעצמי להמשיך ללכת אחרי הלב ולצעוד בדרכים שמעניינות ומרגשות אותי. שאפגוש עוד אנשים מעוררי השראה,  ושארגיש בסופה, שוב, שאני בר מזל לעשות את מה שאני אוהב בחברתם של אנשים טובים.

ולכם יקיריי – שתהיה שנה טובה, מתוקה ומלאה בהתנסויות חדשות, הצלחות וצמיחה.

ברוכה הבאה תשע"ח.

יום חמישי שמח #58

מאת: צור

איש חכם אמר פעם שהכי חשוב זה להיות עצמך, ואני מסכים עם כל מילה. ולחיזוק הטענה שלי, הנה שתי דוגמאות נפלאות למה יכול לקרות כשאנחנו לא נאמנים לעצמנו באמת, ואיך הכל משתנה כשאנחנו כן:

ושיהיה לכם יום חמישי שמח!

הי רובוט

מאת: צור

לפני שנתיים יצא קליפ מרהיב לקטע Skyline של Karma Fields. זה היה אחד הדברים היפים והמעניינים שיצא לי לראות בזמנו, ואפילו כתבנו עליו כאן.
האופי האורגני של האנימציה הממוחשבת היה משהו שלא ראיתי עד אז, וכמו שכתבתי על זה בזמנו, זה היה כמו לצפות בחלוקת תאים בגוף או משהו כזה.

מכיוון שאני אוהב לעקוב אחרי יוצרים של דברים יפים, יצא לי גם לראות קטעים מההופעה שיצאה לאלבום המלא, ומה אומר לכם, שוב הצליחו להפתיע אותי.
בתוך מבנה שבנוי ממסגרת מתכת עומד בחור ומתקלט/מנגן קטעים מוזיקליים. מסביבו, על חמשת צלעות המבנה, מוקרנים ב-Live אותם קטעי אנימציה שנראים כאילו מדברים יחד עם המוסיקה.
תודו שזה אחד הדברים המהממים שיצא לכם לראות. אותי זה השאיר עם פה פעור.

בהמשך למחקר שלי איך בעצם הם עושים את הקליפים האלה, הגעתי לגילוי מפתיע שלרגע אחד גרם לי לעצור הכל ולומר שזה לא יכול להיות:
Karma Fields זה בעצם שילוב של אמן מוזיקה ומערכת בינה מלאכותית שנמצאים תחת לייבל המוזיקה Monstercat’s. הם יוצרים קשר עם אמנים שונים (תחת מעטה סודיות) ומבקשים מהם לשתף פעולה ע"י שליחת קטעי מוזיקה שהם ישירו, ואחר כך לוקחים את מה שהוקלט ויוצרים מזה את המוזיקה בתוך מערכת הבינה המלאכותית. נכון שיש בן אדם שמנהל או מתכנת את המערכת, אבל נראה שאת עיקר העשייה המוזיקלית עושה המערכת.
כן, אני יודע, זה נשמע מטורף ולא אמיתי, אבל זה כן. מטורף. ואמיתי.

את הוידאו שמלווה את המוזיקה של Karma יוצר בחור אחד בשם Raven Kowk, ומה שהוא עושה זה לתכנן ולתכנת מערכות מחשב שלוקחות עיצובים (שהוא מכין) ומרכיבות מהם את הקליפים. קצת כמו מה ש-Karma עושה עם המוזיקה, רק לוידאו. ואתם חשבתם שעברנו את שיא הטירוף בפרויקט הזה…

אז מעבר לקליפים המהפנטים ולמוזיקה, הפרויקט הזה שנקרא Karma Fields הוא בעצם הנסיון הראשון של רובוט ליצור מוזיקה מסחרית שמצליחה לגרום לבני אנוש להתחבר ולהרגיש. ואם זה לא הופך לכם את הראש אז אולי אתם בעצם רובוטים בעצמכם ?!?

 

נעמה וארד

מאת: צור

איך יודעים שמכירים מישהו באמת?  מה הופך פגישה שלנו עם מישהו לנעימה?  איך יכול להיות שבן אדם שמעולם לא פגשת מרגיש לך באופן מיידי כחבר?

כבר שנים שאני מכיר את הקול שלה. כולכם בעצם מכירים. ופתאום, הקול הנעים, המעניין והחכם הזה מדבר אליי, לצור, וברגע אחד ממלאת אותי תחושה נעימה של שיחה עם מישהו שאני מכיר כבר ממזמן.

השיחה שלי עם נעמה – נעמה חן, שדרנית הרדיו – התחילה בתחושה כזו. נעימה, מוכרת, אני אעז אפילו לומר מרגשת, בכל זאת לא כל יום שדרנית מוכרת ומשובחת שכזו מתקשרת אליי…
ומאז ועד יום החתונה כל מייל, שיחה או התכתבות בוואטסאפ היתה מלווה באותה תחושה של שיחת חברים.

כשהגיע יום החתונה התרגשתי לפגוש אותה ואת ארד. מבחינתי זה היה לפגוש דמות שאפשר לומר היתה חלק מחיי אפילו בלי שהתכוונתי לכך. לאורך השנים, בנסיעות הארוכות והרבות שלי כחלק מהעבודה, הקשבתי לקול שלה אין ספור פעמים, היא ליוותה אותי ועוד המוני בית ישראל בדרכנו מפה לשם בנעימות שהולמת את שמה בצורה מופלאה.

ואכן, לא הופתעתי כשראיתי אותה לראשונה. חיוך ענק, מבט שמח ומלא חוכמה, וכולה משדרת קוליות בלתי מתאמצת שכזו.
ארד, שהגיע לפגוש אותה כשכבר היתה לבושה ומוכנה, היווה תוספת מושלמת לתמונה – עם לוק מלא סטייל, עיניים כחולות וטובות ופאסון של גבר-גבר שבא לקחת את אהובתו אל התחנה הבאה בחיים שלהם.

כשהתחילו להגיע האורחים הבנתי שזה לא רק אני שמרגיש שיש מולי שני אנשים מיוחדים וכאלה טובים בבפנים שלהם, היתה שם אהבה ושמחה אמיתיים שהצליחו לשבור אפילו את החום של שישי-צהריים בתל-אביב.
אחרי הטקס היפה והשיר המקסים שחבר קרוב שר להם, נעמה וארד התחילו להזיז עניינים ברחבה. היה שמח, היה מקפיץ, היה פשוט תענוג.

בסוף, לפני שהדליקו את האורות, עמדתי רגע בצד והסתכלתי עליהם, על נעמה ועל ארד.
אני אוהב אנשים כאלה, שנכנסים ישר ללב בלי לעשות יותר מדי רוח, בפשטות, בנעימות, ונותנים לך תחושה שבעצם אתם מכירים כבר מלא זמן וזה רק מקרה שלא נפגשתם עד אותו רגע.

סטילס – שי פרנקו

יום חמישי שמח #57

מאת: צור

והיום בפינתנו – דברים שעושים לי טוב ברמות – פרסומת (כן, כן) לערכה לבניית סינטיסייזר מודולרי. עזבו שהטכנולוגיה מגניבה, עזבו שהרעיון גאוני – תסתכלו על הביצוע.

ואם זה לא העלה לכם לפחות חיוך על השפתיים אני לא יודע מה כן.

יום חמישי שמח!

טאיס ואיתמר

מאת: צור

הרבה מהזוגות שלנו מגיעים מעולמות תוכן דומים לשלנו. אומנות, צילום, אדריכלות, עיצוב גרפי – תחומים שבהרבה מובנים מדברים בשפה דומה לשלנו, מייחסים הרבה חשיבות לאסתטיקה ונראות, ליצירתיות, ובעצם – לרעיונות והביטוי הויזואלי שלהם.
זה מרגש כל פעם מחדש, כשאנשים מעולמות היצירה, רואים בנו בחירה מתאימה לתיעוד יום החתונה שלהם.

לכן, כשטאיס ואיתמר – מעצבת ומוזיקאי – פנו אלינו, שוב חווינו את ההתרגשות הנעימה הזו. מה שהגיע אחר כך היה אפילו טוב יותר ממה שציפינו.

יחד עם ארבל אשד (מעצבת אירועים בדימוס, קרובת משפחה וגם כלה שלי), טאיס הפכה את החתונה שלה ושל איתמר למפגן טעם משובח ביותר. אפילו הדירה שלהם היתה אחת הדירות היפות והמגניבות שיצא לי לצלם בהן.

בעוד שטאיס היתה אחראית לצד הויזואלי של היום, איתמר היה אחראי לצד המוזיקלי-אומנותי, שכלל נאמבר מרגש שלו בכניסה לחופה (נראה אתכם מצליחים לשיר לאהבת חייכם מול קהל של 300 איש בלי לזייף), ומסיבת ריקודים מקפיצה בהובלה של להקת גברבנד המשובחת.

בהמשך ישיר לחתונה, גם העריכה של הסרט שלהם נעשתה באופן שמייצג אותם, ולבקשתם (ולשמחתי הרבה) הרשינו לעצמינו לשחק, להפתיע ולהביא משהו מגניב, עם אמירה ויזואלית שהולמת את האופי (והיופי) שלהם כיוצרים, כאנשים וכזוג שהיתה לו חתונה סופר-קולית ונוטפת סטייל.

טאיס ואיתמר, אל תפסיקו להיות אתם, זה הכי יפה לכם.

סטילס – גיל ורון

יום חמישי שמח #56

מאת: צור

כמה דברים קטנים שעשו אותי שמח:

  1. Glass Animals – המוזיקה שלהם מרגישה כמו לקפוץ לבריכה קרה ביום חם. תענוג שיש אותם.
    https://www.youtube.com/watch?v=x2Kwos_oWSc

2. Bonobo – הקטעים שלו נותנים רקע מצויין למחשבות שלי. הקליפים רק מוסיפים. דמיינו סיטואציה שמעסיקה אתכם, עכשיו פרקו אותה לרגעים ותעשו להם repeat פעם ועוד פעם ועוד פעם. עכשיו תחשבו שוב על הסיטואציה. מה יצא?

3. Best Youth – קליפ שנפתח ככה עושה לי טוב בלב. כמה סטייל! החדר, הצבעים, השיער שלה, הסטדיו שלו. אלוהים אדירים כמה שזה טוב. והמוזיקה הכל כך טובה שלהם, פשוט להתמכר.

 

למתקדמים –
הקליפ של Bonobo בגרסה הלא ערוכה לגמרי –